הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז מוקדי, גזר את דינו של הנאשם עאדל הייב והשית עליו 11 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 3,000 שקלים.
גזר-הדין ניתן לאחר שלפני כחודש זוכה הנאשם, פה אחד, מעבירת האינוס אשר יוחסה לו והורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת צו פיקוח.
בהכרעת-הדין נקבע שבמרבית המחלוקות שבין הצדדים עדיפה גרסתו של הנאשם על פני זו של המתלוננת ומכל מקום, גרסתה של המתלוננת לא הוכחה.
בית המשפט קבע כי לא השיהוי ולא כבישת העדות הם אלו שמהווים את הקושי ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת.
הנסיבות הכוללות, לרבות הסבריה של המתלוננת עצמה, הם אלו שמקשים ליתן אמון בגרסתה.
בית-המשפט הכריע כזכור לאחר שמיעת הראיות כי יחסי המין בין המתלוננת והנאשם היו מתוכננים ומוסכמים ואף הובאו ראיות לכך שהנאשם קיבל מן המתלוננת תמורה לאחר המעשה. גרסת המתלוננת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, נסתרה בשיחות טלפון מוקלטות בין המתלוננת לנאשם, במשך שבוע קודם לאירוע.
לשיחות הללו, קדם מפגש ראשון בין הצדדים, אשר צולם בחלקו הגדול במהלכו, כך טענה המתלוננת, חשף הנאשם את איבר מינו בפניה, כאשר הוא עומד בסמוך לחצר ביתה.
ההרכב קבע באופן חד משמעי כי גירסתו של הנאשם עאדל הייב, חרף עברו המיני – עובדה לה נחשף בית המשפט רק בגדר כתב האישום בשל הפרת צו פיקוח לעברייני מין – וחרף הבוטות שבדבריו, הייתה מהימנה ועדיפה על זו של המתלוננת אשר למרבה הצער ועל מנת להגן על כבודה, נאלצה לספר בבית החולים סיפור שיש בו במידת מה כדי להגן על כבודה, גם במחיר של סיפור דברים שלא כהווייתם.
סדקים בגרסת המתלוננת
בית-המשפט קבע, כי המתלוננת עצמה העידה בבית המשפט, כי לאחר קיום יחסי המין (ולטענתה האונס) אמרה לנאשם "… הכל בסדר, תודה רבה ולהתראות…". הנאשם אף טען, כי לאחר המעשה, הגישה לו המתלוננת כוס מים, דבר שאושר על ידי המתלוננת בעדותה, ולדברי הנאשם, גם קיבל ממנה תשלום של 300 שקלים.
עוד הפנה בית-המשפט לשיחות הטלפון המוקלטות וכאמור לעיל, ולכך שבמהלך השיחה האחרונה תואם המפגש בין המתלוננת לנאשם, לרבות התירוץ אותו תיאמו ביניהם והוא שהנאשם יגיע לתקן טלוויזיה ועל כך השיבה המתלוננת "אתה אלוף", "אתה חושב על הכל".
עוד נסקרו בקצרה בהכרעת-הדין השיחות המיניות הבוטות שבין הנאשם למתלוננת, כאשר גם בשיחות אלו, המתלוננת משתפת פעולה עם הנאשם. באותן שיחות מוקלטות, נשמעה המתלוננת, מציעה לנאשם, כי תכיר לו את חברותיה לצורך קבלת שירותי מין, היא ביקשה ממנו אישור על מצב בריאותו ואף שאלה אודות התשלום הנדרש על ידו.
בית-המשפט קבע כי קשה להלום שלאחר הצעות מיניות כה בוטות, עד כדי חשיפת איבר המין של הנאשם בפני המתלוננת, כך לטענתה, תסכים המתלוננת, שהנאשם ייבצע עבודות שיפוץ בביתה. בית-המשפט הוסיף וקבע כי אם גרסת המתלוננת נכונה, שאכן הנאשם חשף את איבר מינו בפניה, ולמרות זאת לאחר מכן הזמינה אותו לביתה, הרי שהדבר מחזק את גרסת הנאשם שמטרת הגעתו לביתה, הייתה לצורך מפגש מיני וכי בכל השיחות שבין הנאשם למתלוננת בטלפון עולה ברורות כי נושא השיחה היחיד הוא שרותי המין שאותם יספק הנאשם למתלוננת.
האינטרס מדבר
בית-המשפט קבע כי האזנה לתוכן השיחה מגלה בעליל, שלא מדובר בסתם דיבורים. טון השיחה והאינטונציה מדברים בעד עצמם, כך לא נשמעת שיחה בין "שיפוצניק" למזמין עבודה. כך נשמעת שיחה בין שני אנשים, שרגילים לדבר, שיש להם אינטרס לגמרי אחר. בית-המשפט הדגיש כי ברור שהנאשם מפתה, לוחץ, משדל, אולם גם ברור שהמתלוננת מתרצה, משתפת פעולה ובשלב השיחות לפחות, אף נשמעת נהנית ומעוניינת.
במסגרת העונש ההולם מנה בית-המשפט את השיקולים לקביעתו של עונש זה בתוך המתחם וקבע כאמור את עונשו של הנאשם קרוב לקצה העליון של המתחם תוך שנלקחו בחשבון מן הצד האחד עברו הפלילי של הנאשם. התנהלותו, עת ביצוע העבירה של הפרת צו הפיקוח, לרבות ההכנה לביצועה של עבירה זו ומן הצד השני הודאתו של הנאשם.
דיווח מעוות ומגמתי
בית-המשפט הוסיף וציין כי הרשעתו של הנאשם הייתה על פי עובדות שונות מאלו שיוחסו על ידי המאשימה ולפיה, מטרת בואו לבית המתלוננת הייתה לצורך מתן הצעת מחיר להרחבת דלת. כזכור, גרסה זו נשללה לחלוטין בהכרעת-הדין והנאשם הורשע אך ורק על פי הודאתו שהגיע לבית המתלוננת כדי ליתן לה שירותי מין בתשלום כפי שסוכם ביניהם בשיחות המקדימות וכפי שצויין בהכרעת הדין, שהמתלוננת שאלה "כמה זה יעלה" ולעניין זה נקבע באופן ברור בהכרעת-הדין והמתלוננת אף אישרה זאת בעדותה בבית-המשפט שאכן התעניינה כמה יעלו שירותי המין.
בית-המשפט אף הוסיף וציין כי הפסיקה המקסימלית אליה הפנתה המאשימה הייתה של 10 חודשי מאסר בלבד וזאת בגין שש הפרות של צו הפיקוח. חרף האמור בית-המשפט מצא מיוזמתו פסקי-דין בהם הייתה ענישה מחמירה יותר במקרים שבהם בנוסף לעבירת הפרת צו הפיקוח הורשעו הנאשמים שם בעבירות נוספות, עוד קבע בית-המשפט כי מן הראוי להשית על מפרי צווי פיקוח ענישה מוחשית.
בשולי הדברים יצוין כי ההרכב הצר על האופן בו פורסמו הדברים על ידי גופים שונים "באופן מעוות ופוגעני, תוך ציטוט כתב האישום וציטוט חלקי ומגמתי של הכרעת-הדין". בית-המשפט מיצר גם על הפגיעה בשמה ובכבודה של המתלוננת כתוצאה מחשיפת העובדות הנכונות, חשיפה שלמרבה הצער נדרשה לאור הדיווח הלא ראוי ומגמתי שנעשה מיד בסמוך לאחר מתן הכרעת-בדין ואולי גם בטרם זו נקראה.
לצפייה ודירוג כבוד השופט אשר קולה
