היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה, הודיעה לאחרונה על התייצבותה בהליך ערעור הנדון בבית המשפט העליון והגישה את עמדתה בנוגע לשאלת ניהול תובענה כייצוגית נגד החברות רותם אמפרט נגב בע"מ ופריקלאס ים המלח בע"מ, בגין זיהום אקוויפר מי תהום "חבורת יהודה", מי נביעת עין בוקק, נחל בוקק וחוף עין בוקק.
העמדה הוגשה במסגרת הליך ערעור שהגישו התובעים המייצגים (פרופסור אלון טל ואחרים) לבית המשפט העליון נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לדחות את התובענה הייצוגית, מחמת התיישנות התביעה.
היועצת המשפטית לממשלה הביעה את עמדתה, בין היתר, ביחס לסוגיית ההתיישנות, וטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בסוגיה זו, באשר לא חלה התיישנות על התביעה הייצוגית ולא היה מקום לדחיית התובענה הייצוגית מטעם זה. בין היתר, לאור שיקולים ציבוריים ותכליתיים.
בקשת האישור הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד החברות, שלהן מפעלים באזור התעשייה "מישור רותם" הסמוך לים המלח. בבקשה נטען כי במהלך ייצור במפעלי החברות, נוצרו שפכים תעשייתיים בנפח של מיליוני מ"ק בשנה, שהוזרמו לבריכות אגירה ואידוי. אולם, עקב היעדר איטום מספיק של הבריכות, מיליוני מ"ק שפכים חלחלו מידי שנה לקרקע ולמי התהום. בנוסף, נטען כי בדיקות גילו נתוני מליחות גבוהים פי עשרה מאשר בשנות ה-80, ואף שהתגלו חומרים הפולטים קרינה רדיואקטיבית באופן הגבוה מהתקן המותר. עוד נטען בבקשה כי הזיהום לא נעשה רק בעקבות התנהגות רשלנית, אלא עקב הזרמה זדונית ומכוונת. הסעד העיקרי אותו ביקשו המבקשים הינו הסרת הפגיעה, והשבת מצב מי התהום לקדמותו ככל שניתן. זאת, לצד פיצויים כספיים שנתבעו.
טענות להתיישנות
הבקשה הוגשה על ידי המבקשים בשמן של שתי קבוצות. האחת, כלל הציבור במדינת ישראל. המבקשים טוענים בהקשר זה כי לכל תושב מוקנית זכות קניינית במקורות המים של המדינה, והמשיבות עוולו כלפיו בפגיעה בזכותו הקניינית. השנייה, המבקרים בנחל בוקק ובים המלח שנחשפו ובאו במגע עם מי הנחל (כחצי מיליון איש בשנה). לטענת המבקשים, המבקרים נחשפו באופן לא רצוני לזיהום, והדבר מעלה טענת פגיעה באוטונומיה.
על אף שבית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי המבקשים הוכיחו קשר בין פעולת המפעלים לבין הזיהום הנטען, דחה ביהמ"ש את בקשת האישור. זאת, מחמת היעדר זכות קניינית ליחידי הציבור במקורות המים ומחמת התיישנות, משום שחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד יציאת השפכים ממפעלי הנתבעות. בגין החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לביהמ"ש העליון, כאמור.
כאמור, היועמ"שית טוענת במסגרת העמדה ובהתבסס על עמדת גורמי המקצוע במדינה שלא חלה התיישנות על התובענה הייצוגית, שכן יש לקחת בחשבון, שבמקרים לא מעטים, הנזק בזיהומים סביבתיים הוא חבוי ותוצאותיו מתגלות לאחר זמן רב (ולעיתים, רק לאחר עשרות שנים), כך שהחלה מרחיבה של דוקטרינת ההתיישנות עלולה להוביל לכך שכלל לא ניתן יהיה להגיש תביעות אזרחיות בגין זיהומים סביבתיים וזיהומים של מקורות המים והדבר יפגע באינטרס הציבורי. כמו כן הוטעמה החשיבות הציבורית בתובענות ייצוגיות סביבתיות המקדמות אכיפה אזרחית (ובלבד שמדובר בתובענות מבוססות).
שאלה של מדיניות
עוד נטען, שיש לתת משקל לשיקולים ציבוריים אלה בבחינת סוגיית ההתיישנות בהינתן ששאלת ההגדרה של עילת התביעה כעוולה חד פעמית (שאז תחול התיישנות) או כעוולה מתחדשת או נמשכת (שאז ייתכן ולא תחול התיישנות) אינה רק שאלה עובדתית, אלא גם שאלה של מדיניות משפטית וציבורית.
מעמדת היועמ"ש עולה שבהתאם לחוות הדעת שהגישו הצדדים בהליך, חלחול השפכים מתת הקרקע אל מקורות המים ואל עין בוקק נמשך בתוך תקופת ההתיישנות (גם אם הדליפה משטח המפעלים הסתיימה שנים קודם לכן) וגרם למקורות המים נזקים חדשים, וככל שבידי המשיבות האפשרות למנוע את המשך החלחול, יש לראות בדברים משום עוולה מתחדשת, לאור חובתן של המשיבות למנוע את המשך החלחול. משכך, לא חלה התיישנות. כמו כן גם אם באופן תאורטי לא היה מתקיים חלחול מתמשך, על המעוולות המפעלים שעוולו קמה החובה לנקות את הזיהום שכבר הגיע למקורות המים. גם חובה זו ראוי לה שתסווג את עילת התביעה כעוולה מתמשכת. לפיכך, ככל שיקבע כי המשיבות לא פעלו כנדרש לתיקון הזיהום, באופן שהוביל לנזקים לחברי הקבוצה בתוך תקופת ההתיישנות, לא יחול מחסום ההתיישנות על הבקשה גם מטעם זה.
כמו כן ציינה היועמ"שית כי ליחידי הציבור לא מוקנות זכויות קנייניות במקורות המים, אלא שהזכויות מוקנות לציבור בכללותו וזכות התביעה בעניין נתונה למדינה בלבד. זאת, בין היתר, כדי לממש את האינטרס הציבורי בשמירה על מקורות המים מתוך נקודת מבט ציבורית רחבה. לפיכך, אין בסיס לבקשת האישור שהוגשה בשם הקבוצה הכוללת את כלל הציבור.
באשר לקבוצה השנייה, המבקרים אשר נחשפו ובאו במגע עם מי הנחל, צוין בעמדת היועצת כי אין מניעה משפטית עקרונית מאישור תובענה ייצוגית בעניין זה ככל שטענות המבקשים בעניין זה יוכחו ויבוססו עובדתית ומשפטית, והותירה את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט.
