הרכב שופטי בית משפט המחוזי נצרת, אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז מוקדי, זיכה את עאדל הייב מעבירת אינוס בנסיבות מחמירות של קשישה בת 82 לאחר שקבעו כי יחסי המין בין המתלוננת והנאשם היו מתוכננים ומוסכמים ואף הובאו ראיות לכך שהנאשם קיבל מן המתלוננת תמורה לאחר המעשה.

השופטים הרשיעו את הנאשם בהפרת צו פיקוח.

בהכרעת הדין, במרבית המחלוקות שבין הצדדים העדיף בית המשפט את גרסתו של הנאשם על פני זו של המתלוננת ומכל מקום, גרסתה של המתלוננת לא הוכחה. בית המשפט קבע כי לא השיהוי ולא כבישת העדות הם אלו שמהווים את הקושי ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת. הנסיבות הכוללות, לרבות הסבריה של המתלוננת עצמה, הם אלו שמקשים ליתן אמון בגרסתה, המתלוננת עצמה הודתה, שאם לא היו לוחצים עליה לא הייתה מגישה תלונה במשטרה.

בית המשפט הכריע לאחר שמיעת הראיות כי יחסי המין בין המתלוננת והנאשם היו מתוכננים ומוסכמים ואף הובאו ראיות לכך שהנאשם קיבל מן המתלוננת תמורה לאחר המעשה.

גירסת המתלוננת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, נסתרה בשיחות טלפון מוקלטות בין המתלוננת לנאשם, במשך שבוע קודם לאירוע.

לשיחות הללו, קדם מפגש ראשון בין הצדדים, במהלכו, כך טענה המתלוננת, חשף הנאשם את איבר מינו בפניה, כאשר הוא עומד בסמוך לחצר ביתה.

ההרכב קבע באופן חד משמעי כי גירסתו של הנאשם עאדל הייב, חרף עברו המיני – עובדה לה נחשף בית המשפט רק בגדר כתב האישום בשל הפרת צו פיקוח לעברייני מין – וחרף הבוטות שבדבריו, הייתה מהימנה ועדיפה על זו של המתלוננת אשר למרבה הצער ועל מנת להגן על כבודה, נאלצה לספר בבית החולים סיפור שיש בו במידת מה כדי להגן על כבודה, גם במחיר של סיפור דברים שלא כהווייתם.

ההקלטות שתיעדו את השיחות

בית המשפט קבע, כי המתלוננת עצמה סיפרה בבית המשפט, כי לאחר קיום יחסי המין (ולטענתה האונס) אמרה לנאשם "… הכל בסדר, תודה רבה ולהתראות…".

הנאשם אף טען, כי לאחר המעשה, הגישה לו המתלוננת כוס מים, דבר שאושר על ידי המתלוננת בעדותה, ולדברי הנאשם, גם קיבל ממנה תשלום של 300 שקלים.

עוד הפנה בית המשפט לשיחות הטלפון המוקלטות וכאמור לעיל, שבמהלך השיחה האחרונה תואם המפגש בין המתלוננת לנאשם, לרבות התירוץ אותו תיאמו ביניהם והוא שהנאשם יגיע לתקן טלוויזיה ועל כך השיבה המתלוננת "אתה אלוף", "אתה חושב על הכל".

עוד נסקרו בקצרה בהכרעת הדין השיחות המיניות הבוטות שבין הנאשם למתלוננת, כאשר גם בשיחות אלו, המתלוננת משתפת פעולה לחלוטין עם הנאשם.

באותן שיחות מוקלטות, נשמעה המתלוננת, מציעה לנאשם, כי תכיר לו את חברותיה לצורך קבלת שירותי מין, היא ביקשה ממנו אישור על מצב בריאותו ואף שאלה אודות התשלום הנדרש על ידו.

בית המשפט לא התעלם מההלכות המיוחדות הנוגעות למתלוננים בעבירת מין, ונתן דעתו בהרחבה על כך ואולם קבע על סמך הפסיקה הנוהגת, כי "כל זאת מותנה בכך שבית המשפט מצליח לזהות בדבריו של המתלונן גרסה מגובשת העומדת בפני עצמה. אין בכוחן של ההלכות להקנות למתלונן עדיפות אפריורית על פני הצד השני, ולסייע ביצירת מהימנות בסיסית, יש מאין, במקום שהיא לא עולה מתוך גרסתו של המתלונן עצמו. ההלכות הראייתיות הייחודיות בעבירות מין דומות ל"ארגז כלים" המסייע לשיפוץ, לייצוב ולביצור פגמים במבנה קיים, אך לא ניתן להפוך אותן לחומרי בנייה שמהם מורכב המבנה עצמו".

בין השאר הוכח, בחוות דעת רפואית מטעם המכון הפתולוגי, שלא הוגשה על ידי המאשימה, אשר בחרה להביא כעדה מטעמה רופאה מתמחה צעירה ללא ניסיון, כי מצבה הרפואי של המתלוננת לאחר האירוע מוסבר בגילה ובנתוניה של המתלוננת.

מחלוקת בין "השחקנים"

בית המשפט קבע כי בפנינו סיפור בשלושה חלקים כאשר בכל אחת ואחת מהן יש מחלוקת בין שני ה"שחקנים" המרכזיים, המתלוננת מצד אחד והנאשם מהצד השני.

המערכה הראשונה החלה במפגש אקראי, שבין הנאשם לבין המתלוננת ולה יש תיעוד צילומי בלבד ממצלמות האבטחה שהיו בסמוך.

המערכה השנייה מורכבת ממספר פרקי משנה והיא, שיחות הטלפון שבין הנאשם לבין המתלוננת, שיחות שהוקלטו על ידי הנאשם כאשר המתלוננת לא מודעת לכך.

המערכה השלישית, שגם היא מורכבת מפרקי משנה ולגביה יש מחלוקת של ממש מה ארע בעת מפגש זה, אלא שמחלוקת זו אינה נסובה רק על מה שאירע אלא על מטרת המפגש מלכתחילה.

בית המשפט קבע כי המאשימה כשלה בהוכחת האישום המרכזי המיוחס לנאשם שהוא כמובן האשמתו באונס המתלוננת. התרשמות בית המשפט הייתה כי המתלוננת לא העידה באופן קוהרנטי ועקבי, והתחמקה ממתן תשובות לחלק מהשאלות, הן בבית המשפט והן בחקירות המשטרה.

בית המשפט קבע כי הנאשם לא היה תמים והוא זה שבא בהצעות מיניות בוטות למתלוננת ואולם מכאן ועד להאשמתו באונס ברוטלי המרחק רב ואפילו רב מאוד.

בית המשפט נסמך על תיעוד ויזואלי ממנו עלה, כי המפגש בין המתלוננת לנאשם היה נינוח, ברחובה של עיר, ובשום שלב לא נראה כי הנאשם מפשיל מכנסיו וחושף את איבר מינו, כשם שגם בשום שלב לא נראה שהמתלוננת מופתעת, מפוחדת או נבוכה בניגוד לנטען.

בית המשפט קבע כי קשה להלום שלאחר הצעות מיניות כה בוטות, עד כדי חשיפת איבר המין של הנאשם בפני המתלוננת, כך לטענתה, תסכים המתלוננת, שהנאשם ייבצע עבודות שיפוץ בביתה.

בית המשפט הוסיף וקבע כי אם גרסת המתלוננת נכונה, שאכן הנאשם חשף את איבר מינו בפניה, ולמרות זאת לאחר מכן הזמינה אותו לביתה, הרי שהדבר מחזק את גרסת הנאשם שמטרת הגעתו לביתה, הייתה לצורך מפגש מיני וכי בכל השיחות שבין הנאשם למתלוננת בטלפון עולה ברורות כי נושא השיחה היחיד הוא שרותי המין שאותם יספק הנאשם למתלוננת. בית המשפט קבע כי האזנה לתוכן השיחה מגלה בעליל, שלא מדובר בסתם דיבורים.

ללא ראיות חיצוניות

עוד צוין, כי טון השיחה והאינטונציה מדברים בעד עצמם, כך לא נשמעת שיחה בין "שיפוצניק" למזמין עבודה.

כך נשמעת שיחה בין שני אנשים, שרגילים לדבר, שיש להם אינטרס לגמרי אחר.

אדגיש שוב, ברור שהנאשם מפתה, לוחץ, משדל, אולם גם ברור שהמתלוננת מתרצה, משתפת פעולה ובשלב השיחות לפחות, אף נשמעת נהנית ומעוניינת.

בית המשפט קבע כי גרסתו של הנאשם לעניין המפגש בבית המתלוננת לא נסתרה.

עאדל הייב הגיע לצורך מפגש מיני ולאחר תיאום מראש. הם ישבו כמה דקות במטבח ושוחחו ולאחר מכן המתלוננת הובילה אותו לחדר השינה שלה.

בית המשפט הוסיף וקבע כי גם במחלוקת זו, של מה אירע עובר לכניסת המתלוננת והנאשם לחדר של המתלוננת המאשימה לא הצליחה להוכיח כי דווקא גרסת המתלוננת היא המסתברת יותר, וכי בזהירות המתבקשת קבע כי דווקא גרסת הנאשם היא זו המסתברת יותר. בית המשפט מצא סתירות בהודעותיה של המתלוננת לעניין המפגש בביתה.

לאירוע המעשה המיני בחדר השינה של המתלוננת אין כל ראיה חיצונית לבד מעדותם של המתלוננת והנאשם. בעבירות מין, כך הוא על דרך כלל, מדובר "במילה מול מילה" אולם, במקרה שלפנינו בית המשפט קבע כי התנהלותה והסבריה של המתלוננת למה שקדם לאירוע זה מקשים עד מאוד לקבוע כי עדותה עדיפה על זו של הנאשם ובהכרעת הדין נקבע כי גרסתו של הנאשם עדיפה.

לצפייה ודירוג כבוד השופט אשר קולה

עו"ד אמיר אבו חאטם