במשך שלוש וחצי שנים, שני ילדים של אזרחית נפאל ואב הודי, שנולדו בישראל וכיום הם תלמידים בכיתות ז' וב', ממתינים לערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים שהורה להרחיק אותם מישראל על אף שיש הליך תלוי ועומד להסדרת מעמדם בישראל מטעמים הומניטאריים.
כעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה כי עד תחילת חודש יולי עובדת סוציאלית שמוסמכת בבני נוער תיפגש עימם ובינתיים חייבה את הרשות ב-15 אלף שקלים.
המדובר באזרחית נפאל ושני ילדיה הקטינים, שהיו במועד הגשת הערעור בני 9 ו-4 וכיום הם תלמידים בכתות ז' ו-ב' בהתאמה.
אימם נכנסה לישראל באשרת סיעוד שהיתה בתוקף עד שנת 2011, ומאז היא שוהה בארץ שלא כדין.
הילדים נולדו בישראל, מעולם לא יצאו ממנה, הם לומדים במערכת החינוך בישראל ודוברים רק עברית.
הילדים הם אזרחי הודו, כאביהם שחי בישראל בנפרד מהמערערת ואשר אינו מועמד לגירוש.
באוגוסט 2019, לפני קרוב לארבע שנים, הם נעצרו על ידי פקחי רשות האוכלוסין וההגירה בגין שהייה שלא כדין בישראל, והוצאו נגדם צווי משמורת וצווי הרחקה לפי חוק הכניסה לישראל.
הם שוחררו ממשמורת כעבור מספר שבועות וניתן צו זמני למניעת הרחקתם עד להכרעה בערעור.
השאלה שעומדת במרכז הערעור, האם יש להרחיק אותם מישראל, בין היתר לאחר מתן משקל לעקרון טובת הילד, אולם את השאלה הזו טרם ניתן לברר כיוון שטרם נערך שימוע למערערים, כדי לקבוע על בסיסו, מהי טובתם של הילדים.
ראיון כאמור יש לקיים גם בהליך המתנהל במקביל, שעניינו קבלת עמדה באשר לטובת הילדים כדי לקבל החלטה בבקשתם התלויה ועומדת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים.
טעמים הומניטריים
באי כוחם של הילדים ואימם טענו כי טובת הילד בהקשר זה מחייבת כי העו"ס שתיפגש עם הילדים ותכין חוות דעת כבסיס להחלטת הממונה, תהיה עו"ס חיצונית לרשות ובעלת מומחיות בעבודה עם ילדים, כי הפגישה תתקיים בסביבתם הטבעית של הילדים ולא במתקן הרשות המייצג עבורם פחדים מגירוש ומכליאה והפגישה תארך זמן סביר וככל הנדרש יותר מפגישה אחת ויתאפשר ליווי הילדים במהלך הפגישה על ידי הורה ועל ידי מייצג עו"ד וכן יימסרו כל הפרטים הנדרשים כדי להכינם לקראתה ולהפחית חרדה.
מנגד הרשות טענה כי על הפגישה להיערך במתקן שלה שאינו מתקן המשמורת בנתב"ג, כדי לייצר אוירה רגועה ונינוחה שתאפשר שיח פתוח ותתאפשר נוכחות הורה לבקשת הילדים או העו"ס ולא יתאפשר ליווי על ידי עו"ד לצורך הצלחת הבירור ועריכת חוות דעת יעילה, הדורשות התרשמות בלתי אמצעית של העו"ס מהקטינים בלי התערבות אדם שלישי, בהתאם לייחודיות מקצועה ובהתחשב בכך שהיא אינה הגורם המכריע בבקשתם.
השופטת אגמון גונן ציינה כי הרשות לא הביאה חוות דעת מטעמה בתשובה לשתי חוות הדעת שהגישו המערערים בעניין טובת הילדים, על אף מספר הזדמנויות שניתנו לה לעשות כן, וגם לא הציגה אסמכתאות לגבי מומחיות העו"סית לעניין טיפול בילדים, או פירוט של מכתבה בהתאם להחלטות השופטת.
איפה החמלה?
"עריכת השימוע בלבד", נכתב בהחלטה, "שיש טעם לדון בה כל עוד הם קטינים, ובמהירות יחסית, שכן עצם ההמתנה שנים ארוכות בצל הגירוש עלולה לגרום להם נזק. בהקשר זה יש לייחס משקל לזמן שחולף מבלי שהטיפול בעניין מתקדם וההחלטה מ-2020 אינה מקוימת, ובקשות להארכות מועדים מוגשות שוב ושוב מטעם הרשות, שלעתים אף מעמידה את בית המשפט בפני עובדה כשהיא מגישה במועד שנקבע להגשת תגובה, או לאחריו, בקשה לארכה תחת התגובה העניינית, שהמועד שנקבע להגשתה חלף".
עוד הוסיפה השופטת אגמון גונן: "חובת ההגינות כוללת גם מידה של חמלה, של ראיית אינטרס הפרט ומתן משקל הולם לו במובן של מניעת בירוקרטיה מיותרת והכבדה מיותרת על תהליכים מורכבים ממילא. כפי שעולה מתיאור הדברים, לא כך היו פני הדברים עד כה… טובת הילדים מחייבת, לפיכך, כי הריאיון עמם יתקיים על ידי עובדת סוציאלית לחוק נוער המוכשרת לטפל בילדים, תיערך בסביבתם הטבעית, בנוכחות אימם או מלווה אחר לבחירתם, תארך זמן סביר לצורך יצירת אמון לאור החרדה שלהם ויימסר לגביה מידע מוקדם לגבי מטרתה, מיקומה, משכה, המשתתפים בה וכל פרט אחר שיכול להפחית את החרדה ולאפשר לשמור על טובת הילדים במסגרת הליך הבירור עצמו".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת מיכל אגמון גונן
