בצהריי יום רגיל ושגרתי אשה נכנסה לבנק הדואר כדי להפקיד כסף בחשבון הבנק שלה, ויצאה ממנו כשהיא מואשמת בגניבה של אלפי שקלים, של הכסף אותו הפקידה.
בית המשפט קיבל את גרסתה שבהיסח הדעת היא לקחה בחזרה מהפקידה את הכסף והתרשם שהמבטים אותם טענה התביעה שהנאשמת מסתכלת לצדדים היו בסך הכל מבט חטוף אל ידיד שהיה בסמוך אליה וליווה אותה וזיכה אותה מעבירת הגניבה.
על פי עובדות כתב האישום, האשה הגיעה לסניף הבנק בו מתנהל חשבונה ונתנה לפקידה סכום של 4,400 שקלים במזומן ואותם הפקידה בחשבון הבנק שבבעלותה בסניף הדואר. אחרי שהופקד הכסף, הפקידה החזיקה את השטרות בידה והשעינה את ידה על הדלפק. באותם הרגעים, כך נטען, האשה ניצלה את היסח הדעת של הפקידה שלא הייתה מרוכזת, לקחה את השטרות חזרה והכניסה לתיקה. ההפקדה כולה תועדה במצלמת אבטחה, והתביעה טענה שנראה שהיא מביטה שלוש פעמים לצדדים לפני שלקחה את הכסף מידה של הפקידה, כדי להבטיח שאיש אינו מסתכל.
טענת ההגנה של הנאשמת היתה שאכן לקחה את הכסף בחזרה, אך ללא כוונת גניבה. הכל קרה בהיסח הדעת – זאת, תוך הפגנת היעלבות ותדהמה מזה שבכלל מייחסים לה גניבה מבנק שהיא לקוחה קבועה בו מזה 6 שנים. הטענה נראית קלושה ומוזרה – אך היא כנראה גם נכונה. היא לא ידעה להסביר את התנהגותה, אבל טענה שמדובר בטעות בתום לב ובלבול.
טעות בתום לב?
הנאשמת העידה עוד במשטרה, מבלי שקיבלה כל ייעוץ, כי היא גם חזרה לבנק כעבור מספר דקות כדי להפקיד עוד סכום של 250 שקלים – דבר שלא היתה עושה אם היתה גונבת כסף מהפקידה כמה דקות קודם לכן. בחקירתה, פירטה את מקורות ההכנסה שלה (מזומן וקצבה מביטוח לאומי), המשמשים אותה לצורך תשלום שכר הדירה. יתר הכנסותיה במזומן נותרים לשימוש שוטף או מופקדים באשראי נטען, כך שהיא מורגלת להחזיק עליה אלפי שקלים בתיקה. לאחר ביצוע ההפקדה בבנק, נודע לה שהכסף נותר ברשותה ולכן פנתה למשטרה ביוזמתה.
בבית המשפט אמרה הנאשמת שלאחר שהראו לה את הסרטון בו היא נראית לוקחת את הכסף: "אני רואה את היד שזזה ודברים שלא הסתדרו לי, הכסף הגיע אלי בחוסר מודעות וחוסר ריכוז לחלוטין. הכנסתי את הכסף לאחד הרוכסנים… אני לא זוכרת מה בדיוק קרה. כל מה שאני מנסה להגיד, אני לא זוכרת שהסתכלתי לצדדים, לא גנבתי את הכסף זה לא יעזור לכם. את רוצה להביא את המצב שאני גנבתי את הכסף, לא היה ולא נברא. אם היה לי כוונה לגנוב את הכסף לא הייתי חוזרת פעם שנייה, זה היה באמת מבלבול, הייתי מבולבלת".
השופטת מירי הרט-ריץ, קיבלה את טענות הנאשמת ותהייתו של הסנגור לפיהם, "אם המתלוננת הרי אומרת שהכסף נלקח מידה על ידי הנאשמת בחוסר תשומת לב כשדיברה עם פקידה אחרת, והתביעה מאמינה לה – מדוע לא להאמין לנאשמת שאף היא לקחה את הכסף בהיסח הדעת כשהייתה עסוקה גם היא בפלאפון ובשיחה עם ידיד?".
השופטת קבעה שהיא מאמינה לעדות הנאשמת שנראתה כנה ואמינה, וזיכתה אותה באופן מלא. "עדותה של הנאשמת", כתבה הנאשמת, "היתה מלווה בהתפרצויות רגשיות של כעס ותסכול נוכח טענת המאשימה כי גנבה את הכסף והשתכנעתי מעדותה כי היא אכן לא היתה מודעת לנטילת הכסף בזמן אמת ולא התגבשה בה כוונה לגנוב אותו".
