בית המשפט קיבל את בקשת משרד הרווחה והורה על ביצוע ניתוח כריתת רגלים כהליך מציל חיים כנגד רצונו של החולה שביקש לשים קץ לחייו והתפתח זיהום ברגליו.
"סבור אני כי בסופו של דבר אין אני מוכן לוותר על א. וגם אם לא גדולים הסיכויים, מצווה עלינו לעשות, ככל בני אנוש, לשמר את חייו", כתב השופט ארז שני בהחלטתו.
בעקבות ניסיון אובדני נוסף, לאחר לפחות שישה ניסיונות קודמים, הובא א. למרכז הרפואי ת"א ואושפז בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם ונעזר במכונת אקמו.
הניסיון האובדני בוצע, באמצעות חומרים אשר גרמו לכשל מערכתי, המתרכז במערכת כלי הדם. המרכז הרפואי איתר נמק מתפשט הנובע כנראה מן הפגיעה בכלי הדם, קרי – סכנה מוחשית ממשית לחייו של א. המלווה בזיהום חמור.
על פי התיעוד הרפואי, אם לא ייקטעו רגליו של א. בגבהים ובאופן כפי שיקול הדעת של הצוות הרפואי, אזי מותו הקרוב הוא בגדר וודאי.
מצווה לשמר חיים
השופט שני שיצא לבית החולים, על מנת לפגוש את א. ובני משפחתו ציין כי נראה הוא, כשכיב מרע, אף שלעת הזו הוא מתקשר היטב.
"מששב א. להכרתו, נשמע קוהרנטי, לא יכולה להתקבל החלטה גם ללא שמיעת דבריו של א. וכך עשינו. זה האחרון מסרב לקטיעה ומביע בברור רצונו להיפרד מהעולם. התרשמותי מא. שהוא מביע רצון ורבלי ברור לסיים את חייו, רצון זה הוא אחיד ומתמיד לאורך תקופה כבת שנה לערך, ולא הועילו הטיפולים אותם קיבל ואשפוזיו כדי להניעו מרצון זה. משפחתו חיה איפוא תחת 'איום' מתמיד כי אם תרפה השגחתה, ישוב וינסה להתאבד", כתב השופט שני.
עוד הוסיף השופט, כי משיחתו עם א. עולה חשיבה ילדותית, בלתי מבוססת, המתרכזת יותר בדרישה לכבד את רצונו מאשר בשיקול מקיף שיש מאחוריו חשיבה רצינית וא. אינו מסביר באמת את טעמיו לניסיונות האובדניים.
בהחלטתו ציין השופט כי אומנם גם אם יצלח הניתוח, איש אינו יודע אם הזיהום לא יתפשט מעל הרגליים, מה שיחרוץ את דינו בין עם קטיעה ובין בלעדיה וההחלטה אינה צריכה להיוותר בידיו של האפוטרופוס ואינה צריכה לרבוץ על מצפון הרופאים במקרה זה.
"מדובר בהחלטה מוסרית, מצפונית שהאפוטרופוס, שהוא האב, אינו צריך לשאת על שכמו. סבור אני כי בסופו של דבר אין אני מוכן לוותר על אשל"א, וגם אם לא גדולים הסיכויים, מצווה עלינו לעשות, ככל בני אנוש, לשמר את חייו", סיכם השופט שני.
לצפייה ודירוג כבוד השופט ארז שני
