הצוות הבין-משרדי שעסק בגיבוש המלצות לתיקוני חקיקה בחוק תובענות ייצוגיות מפרסם להערות הציבור דוח עם המלצות לתיקונים בחוק.
הדו"ח הוכן לאחר בחינה מעמיקה של החוק ויישומו בשטח – 17 שנים לאחר שנחקק ומנתוני הדוח עולה כי רק 22% מתיקי התובענות הייצוגיות הסתיימו באופן שהיטיב עם הציבור.
מבדיקת מספר התובענות הייצוגיות המוגשות מדי שנה הראתה כי מאז חקיקת החוק ישנה עלייה דרמטית במספר התובענות הייצוגיות.
כאשר זה החל ב-28 תביעות ייצוגיות במהלך השנה הראשונה 2006 והיום זה עומד על 1,669 כאשר שנת השיא היתה 2020 עם 2253 תביעות ייצוגיות שהוגשו באותה שנה.
עוד עולה מהדוח כי החוק הרחיב את הנושאים והעילות שבהם ניתן להגיש תובענות ייצוגיות והביא לאכיפה של הדין בתחומים שבעבר סבלו מתת אכיפה.
לצד היתרונות והתועלות של מנגנון התובענה הייצוגית הדו"ח מפרט את האתגרים המשמעותיים שהחוק יצר.
אחת הבעיות המרכזיות היא בעיית תביעות הסרק. הצוות נחשף לנתון המדהים לפיו בשנת 2020 מתוך התיקים שהסתיימו (811 תובענות ייצוגיות) רק בכ 15% מההחלטות השיפוטיות התוצאה הייתה קבלת התובענה או אישורה כייצוגית (בפשרה, חדילה, קבלת התובענה או אישור התובענה כייצוגית).
בכל יתר התיקים (688 תיקים) התובענה הסתיימה בבקשה של התובע ועורך דינו למחיקת התביעה (הסתלקות מהבקשה), מחיקה, דחיית התובענה או סילוקה על הסף.
עומס על בתי המשפט
בין השנים 2016-2021 רק כ-22% מהתובענות הייצוגיות הסתיימו בתוצאה המיטיבה עם הקבוצה המיוצגת.
כלומר, במרביתם המוחלט של התיקים כלל לא נדרש היה להגיש תובענה ייצוגית שכן או שהוגשה תביעה חסרת בסיס או שהתביעה יכלה להסתיים בצורה יעילה יותר מבלי להטריח את המערכת השיפוטית העמוסה ממילא.
במסגרת הדיון בבעיית תביעות סרק אלו, הצוות דן בעלויות הגבוהות של הגשת תביעות ללא בסיס גם אם בפועל הן לא מנוהלות, הן עלויות של נתבעות בניהול התיק, כאשר עלויות אלו מגולגלות בחלקן אל הציבור (למשל בדרך של העלאת מחירים) והן עלויות למערכת המשפט אשר משפיעות גם על העומס בבתי המשפט.
בעניין העומס על בתי המשפט, התברר כי תיקי התובענות הייצוגיות הם מהתיקים הכבדים ביותר במערכת בתי המשפט בישראל מבחינת הזמן השיפוטי שמושקע בהם.
הצוות עסק גם בתופעה של הגשת "תביעות משוכפלות".
כלומר, הגשת תביעות פשוטות בשיטת "העתק-הדבק" תוך השקעה מינימלית בכל תביעה כך שהבקשות לרוב בנוסח זהה כלפי מספר רב של נתבעות (לעיתים אפילו עשרות בקשות באותו נושא).
המודל הכלכלי עליו מושתתת שיטה זו, הוא הגשה מהירה של מספר רב של תביעות שלא על מנת לנהלן אלא על מנת להרוויח סכום כסף לא גבוה בתמורה למחיקה של כל בקשה והתחייבות של הנתבעת לעמידה בהוראות הדין אך ללא כל פיצוי לקבוצה שנטען כי נגרם לה נזקים משמעותיים.
בכל הנוגע להגשת תביעות על סכומים לא מבוססים, הצוות עסק בתופעה של הגשת תובענות ייצוגיות בסכומים מופרזים המגיעים לעיתים למאות מיליוני שקלים ושאינם משקפים לעיתים רבות את הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, ושהרבה פעמים מוגשות כך לשם הפעלת לחץ שאינו הגון על נתבעות במטרה להגיע להסדר מהיר.
ואכן נמצא כי יש פער עצום בין הסכום שנתבע בתחילת הדרך לבין הסכומים הנפסקים בסופו של יום בהסדרי פשרה או בפסק דין שהם נמוכים הרבה יותר ועומדים בממוצע על בין עשרות אלפי שקלים לבין מיליון שקלים.
בעיה עיקרית נוספת שבה הצוות עסק היא "בעיית הנציג".
כלומר, חשש מניגוד עניינים בין האינטרסים של התובע הייצוגי ועורך דינו לבין האינטרסים של הציבור שבשמו הוגשה התביעה. חשש זה נובע מכך שהתובע הייצוגי ועורך דינו עלולים להעדיף את טובתם האישית ואת רצונם להשיא את הרווח האישי שלהם, על פני טובת הקבוצה אשר קולה אינו נשמע במסגרת ניהול ההליך.
"מתנות" לקבוצה
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בחתימה על הסדרי פשרה שאינם משרתים את הקבוצה כראוי.
כך מוכרת התופעה הרווחת של הענקת שוברים, הנחות או "מתנות" כפיצוי לחברי הקבוצה, כשבעצם כלל לא ברור האם הציבור כלל יממש את ההטבות, כשמן העבר השני, התובע הייצוגי ועורך הדין שלו גוזרים את שכרם מפוטנציאל המימוש של השוברים גם אם כלל לא ימומשו.
בכך, הרבה פעמים כלל לא ניתן סעד ראוי לציבור. אינדיקציה לבעייתיות הקיימת בהסדרי הפשרה, ניתן לקבל מהנתונים המצויים במשרד המשפטים לפיהם בין השנים 2014-2021, בכ-48% מההסדרים שהוגשו לאישור בתי המשפט, הוגשה עמדה המבקשת לשנות את ההסכם מכיוון שאינו מיטיב בצורה מספקת עם חברי הקבוצה או הציבור.
סוגיה ייחודית לתחום התובענות הייצוגיות שגם בה דן הצוות היא מערכת היחסים בין התובע הייצוגי ועורך דינו.
כך, עורכי הדין הם הגורם הדומיננטי והרוח החיה מאחורי התביעות הייצוגיות ותוחלת הרווח שלהם לעומת התובעים הייצוגיים היא גבוהה באופן משמעותי.
מנגד, עורכי הדין כמעט ולא נושאים בסיכונים אם התביעה תידחה, שכן בהתאם לדין בישראל בדרך כלל הוצאות משפט, ככל שמוטלות, מוטלות על התובעים.
