מומחה באומניות לחימה, הבחין לפנות בוקר, בבניין בו הוא מתגורר, בנתין זר שחשד בו שהוא פורץ הוא ריתק אותו עד להגעת השוטרים שעצרו אותו.
כעבור זמן קצר הוגש נגדו כתב אישום והוא היה עצור במשך חמישה חודשים, עד שבית משפט השלום בת"א, זיכה אותו מעבירת ההתפרצות והתקיפה לאחר שקבע כי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר.
לפי עובדות כתב האישום, בספטמבר האחרון בשעה 5 בבוקר לערך, הגיע הנאשם לבית בתל אביב ופרץ לתוכו.
הוא פתח את דלת הכניסה של המפלס התחתון בבית שהייתה סגורה, ונכנס לבית כדי לחפש אחר רכוש לגניבה. שכן שהיה סמוך למקום, הבחין במעשיו ונכנס אחריו לבית כשומרוני טוב.
הוא העיד שתפס אותו בתוך הדירה.
מכתב האישום עלה כי משהבחין הנאשם בשכן, דחף אותו ובתגובה, הפעיל השכן, שהוא מאמן אומנויות לחימה, מספיק כח כדי לעכב אותו עד הגעת השוטרים.
לא היה ספק שהנאשם נכח בדירה בסוף האירוע, אבל לא היה ברור כיצד נכנס אליה.
הנאשם, נתין זר ללא משפחה וללא עבר פלילי, טען שהיה בדרכו לעבודה באתר בניה סמוך ונעצר קרוב לביתו של המתלונן להטיל את מימיו.
השכן הגיע למקום, אחז בצווארו ודחף אותו בעצמו לכיוון הבית.
במסגרת המאבק שכפה עליו, הדלת נפתחה ושם תפס אותו בעל הבית עד להגעת השוטרים למקום.
לשמור על דעה פתוחה
"תיק זה מהווה דוגמה מובהקת לחובת בית המשפט לשמור על דעה פתוחה, ולשמוע משפט בנפש חפצה גם מקום שבו טענת ההגנה, לפחות בתחילת הדרך, נשמעת כמעט מופרכת"', כתב השופט שמאי בקר בהחלטתו.
בעל הדירה העיד שדלת הבית אכן הייתה פתוחה וכי דחיפה עלולה לפתוח אותה.
יתרה מכך, לא נמצאו טביעות אצבעות של הנאשם על ידית דלת הכניסה והנאשם נתפס ללא כפפות או גרביים על ידיו.
בחקירה הנגדית, התגלו סתירות בעדותו של השכן. לא ניתן לקבוע שהשכן שיקר אך גם לא ניתן לבסס הרשעה על בסיס עדות יחידה, לאור הקשיים שעלו ממנה.
עדותו, ביחס לסוגיה העיקרית שבמחלוקת – אופן כניסתו/פריצתו 30 הנאשם אל תוך הדירה – הייתה עמומה ולא חד משמעית.
לעומת זאת, עדותו של הנאשם הייתה עקבית מהגעת השוטרים לזירה ועד לעדותו בבית המשפט.
לאחר שמיעת הראיות, התעקשה הסנגורית שהשופט בקר יערוך ביקור במקום.
זאת במטרה שייווכח בעצמו כיצד נראית הזירה שבה בוצעו העבירות לכאורה והאם הדלת .
במהלך הסיור, בית המשפט קבע כי אותה חצר אותה בניין שמהווה חניון רכבים, איננה מקום בלתי סביר לעשיית צרכים אך מנגד, ניתן לחשוד שאדם הנמצא בחצר הוא פורץ.
זיכוי מוחלט
בהודעות שהוגשו לבית המשפט, בדוחות הפעולה של השוטרים, בהקלטות, מצלמות הגוף ובשיחה למוקד 100, אף אחד, כולל השכן, לא מזכיר אלימות כלשהי שהופעלו כלפיו.
עדותו של השכן וגרסתו השתנתה והתפתחה לאורך המשפט, אך מה שזיכה את הנאשם מעבירת התקיפה באופן מוחלט, היה בסופו של דבר פגיעה בזכויותיו.
הוא כלל לא נחקר או הוזהר על עבירה זו, גם לאחר שבשלב מסוים, לאחר החקירה השלישית, ידעה היחידה החוקרת על טענת השכן שפעלו כלפיו באלימות.
השופט בקר מפנה בהכרעת הדין, ל"דוח תובנות מצלמות גוף" שהוגש בתיק. בו נכתב, בטעות, שהנאשם הודה בפני השוטרים בביצוע העבירה.
לאחר שצפה בסרטוני מצלמות הגוף, קבע שהנאשם לא אמר דברים אלה מעולם, אלא דברים אחרים. "ראיה מפלילה כזו," סיכם, "יכולה לשחק תפקיד מהותי, אם בפני שופט תורן מעצרים, אם בפני המוקד, ואם בכלל, וחשוב מאוד לדקדק בתמלילים ובדו"ח תובנות, כל מילה נוספת מיותרת".
לצפייה ודירוג כבוד השופט שמאי בקר
