לבית משפט השלום בתל אביב הוגשו שני כתבי אישום כנגד ראובן פולוויאן, בן 37, ממושב שיבולים.
האחד, בגין עסקאות שערך למכירת נכסים שאינם בבעלותו והשני בגין שזייף שיקים בכך ששינה את הסכומים שבהם והוסף את שמו כמוטב במקום המוטבים המקוריים. בשל התחמקותו מן הדין, כתב האישום כנגד פולוויאן בגין העסקאות המזויפות בוטל ארבע פעמים בשל אי התייצבותו ואי איתורו, וכך גם כתב האישום בגין זיוף השיקים שבוטל שלוש פעמים, בשל אותן הנסיבות.
מכתב האישום הראשון, עלה כי פולוויאן נהג לזייף שיקים שהגיעו לידיו בדרך החשודה כגניבה ולהפקידם בחשבונו.
במקרה אחד הוסיף את שמו כמוטב ואת פרטיו בגב שיק וניגש להפקידו בבנק במטרה לקבל במרמה את הסכום הנקוב בגובה 41 אלף שקלים.
במקרה אחר, שינה סכום בשיק מ-7,900 שקלים ל-137 אלף שקלים, הדפיס את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו בשורת המוטב וחתם שמו בגב השיק.
באותו האופן, זייף שיק נוסף ושינה בו את הסכום מ-6,142 שקלים ל-79 אלף שקלים.
ארבעה שיקים נוספים החשודים כגנובים שונו על ידו מסכום כולל של כ-50 אלף שקלים ל-143 אלף שקלים ונוסף שמו כמוטב.
חשש להימלטות מהדין
בכתב האישום השני צוין, כי פולוויאן, קשר יחד עם דוד שמואלי ז"ל שהתחזה לבעל דירות בתל אביב במטרה למכור אותן. במהלך שנת 2013 זייפו השניים תעודת זהות על שם ד.ד (בעל הדירה האמיתי), פרסמו את הדירה למכירה באתר "יד 2" וקבעו להפגש בה עם נ.ד שהתעניין ברכישתה.
לאחר שסוכם על מכירתה בעבור 500 אלף שקלים, הונו שמואלי ופולוויאן את הרוכש ועורך דינו כשהתחזו שוב לבעל הדירה ולמתווך מטעמו.
שמואלי ופולוויאן פעלו באופן דומה למכירתה של דירה נוספת בעיר, בסכום של 750 אלף שקלים, 375 אלף מתוכם קיבלו במזומן עם חתימת העסקה המזויפת.
בנוגע לשתי העסקאות, שמואלי ופולוויאן זייפו בשם בעלי הדירות בקשות לפטור ממס שבח והגישו אותן למשרד מיסוי מקרקעין. בכך פעלו במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ועל מנת להתחמק ממס הכנסה.
בבקשת המעצר ציינו בפרקליטות, כי "תעוזתו של הנאשם בכך שנמלט מהחוק פעם אחר פעם, כאשר בתי המשפט נותנים בו את אמונם ומשחררים או בתנאים, והוא שב ומפר את אמונם, אלה לצד ביצוע העבירות בנסיבות המפורטות בכתבי האישום, ועברו הפלילי של המשיב, מוכיחים כי החשש להימלטותו מן הדין ככל שישוחרר הינו ממשי".
על החלטת בית משפט השלום לשחרר את פולוויאן למעצר בבית הוריו, תוך הפקדת ערבויות, הגישה המדינה ערר לנוכח מסוכנותו.
בית המשפט המחוזי בעיר קיבל את הערר כאשר כב' השופט היימן ציין כי "בעניינו של המשיב ראוי להעיר, כי אכן בעבירות רכוש עסקינן- עבירות הונאה, אלא שלנוכח מסוכנות והתחמקות מן הדין מגיעים למצב בו יש לומר למשיב "עד כאן". ברגע מסוים יופסק ההיתול והונאת בית המשפט באי התייצבות והתחמקות מן דין. אני סבור כי בהינתן עוצמת המסוכנות והחשש להימלטות המשיב מן הדין, לא ניתן להלום מצבו בחלופת מעצר. המשיב הוכיח כי אינו ראוי לאמון כשהפר תנאי שחרור וגרם לחילוט ערבות צד ג' שניתנה להבטחת תנאי שחרורו".
