שופטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, איריס לושי-עבודי, התייחסה בהחלטה חדשה לאופן בו מתמנים כונסי-נכסים בתיקי חדלות-פירעון והעירה מספר הערות עקרוניות בנושא. מדובר במינוי כונסי-נכסים לצורך מימוש שעבודים קבועים בחברות, שהפעילות או הנכסים העיקריים שלהן משועבדים לגורמים מממנים והן למעשה חדלות-פירעון, תופעה הניכרת לאחרונה במיוחד בפרויקט תמ"א 38.
ההחלטה ניתנה בעניינה של חברה שיזמה והקימה פרויקט תמ"א 38 (חיזוק) ברחוב הנביאים בעיר בת-ים.
החברה נקלעה לקשיים והגורמים שהעניקו לה ליווי פיננסי ומימנו את הפרויקט (קרן יסודות וחברת הביטוח איילון) הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה למנות כונס-נכסים לשם מימוש השעבודים הקבועים שהחברה רשמה לטובתם על הפרויקט.
למרות שזה היה ככל הנראה הפרויקט היחידי של החברה, הגורמים המממנים הדגישו שהם אינם מבקשים לממש את השעבוד הצף שעמד לזכותם, אלא רק את השעבודים הקבועים.
כמו כן, החברה עצמה לא נכנסה להליכי חדלות-פירעון, ככל הנראה משום שלא נמצא נושה רלוונטי שייקח על עצמו את ההליכים הללו ואת עלויותיהם.
כונס-הנכסים שמונה לתפקידו החליט להשלים בעצמו את בניית הפרויקט ואף הצליח למכור את יתרת הדירות שטרם נמכרו בו. ואולם, בשל הקשיים שהחברה נקלעה אליהם ומינוי הכונס, הדירות נמסרו באיחור רב לרוכשי-הדירות החדשות בבניין.
פיצוי מוסכם
זוג שרכש דירה בפרויקט הגיש בקשה לביהמ"ש נגד כונס-הנכסים, בה ביקש לחייב את כונס-הנכסים בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם מכר הדירה שנחתם עם החברה, וזאת בשל האיחור במסירת הדירה. לחילופין ביקש הזוג לאפשר לו לקזז פיצוי זה מיתרת התמורה שהיה עליו לשלם לכונס-הנכסים.
השופטת איריס לושי-עבודי ציינה בהחלטתה כי מקרה כזה אכן יוצר טשטוש מסוים של הגבולות בין תפקידו של כונס-הנכסים והמלאכה האקטיבית שנטל על עצמו במסגרת מימוש השעבוד, לבין עניינה הכולל של החברה שיזמה וביצעה את הפרויקט ואף יצרה את השעבודים עליו.
ואולם, בית-המשפט קבע כי בכל זאת כונס-הנכסים הוא ישות משפטית נפרדת מהחברה וכי אין לו מידע מלא ואחריות לגבי יתר התחייבויותיה ונכסיה של החברה. עוד קבע בית-המשפט כי ההתחייבות בפיצוי מוסכם אינה התחייבות של הכונס, אלא של החברה, וזאת למרות שהכונס החליט להשלים את הפרויקט במקומה של החברה.
בנוסף קבעה השופטת כי יתרת התמורה שעל רוכשי הדירות לשלם הינה חוב מובטח של הגורמים המממנים שהפרויקט שועבד להם, אשר אינו עומד במישור אחד וגובר על ההתחייבות של החברה לשלם לרוכשים פיצויים – התחייבות שלגביה רוכשי-הדירות מהווים נושים רגילים של החברה ככל נושה אחר.
עם זאת, השופטת לושי-עבודי ציינה בהחלטתה כי מצב זה אינו תקין ואינו בריא, בין היתר משום שלמעשה עלולה להיווצר "תכנית כבקשתך", בה כונס-הנכסים בוחר אלו סעיפים של החוזים שכרתו רוכשי-הדירות והדיירים הקודמים עם החברה לקיים, ואלו לא.
תפקיד הכונס
השופטת ציינה עוד כי המצב, בו כונס-הנכסים אינו נכנס באופן מלא בנעלי החברה או שהחברה אינה נכנסת להליכי חדלות-פירעון וממונה לה נאמן, מהווה מעין "כשל-שוק" ועלול להוביל למצבים בעייתיים, כגון: פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים וקולקטיביות ההליך, שהם עקרונות-יסוד בדיני חדלות-פירעון; ריבוי הליכי סרק בערכאות שונות (באותו מקרה הוגשו לא פחות מ-11 תביעות אזרחיות "רגילות" של רוכשי-דירות לבימ"ש השלום בגין האיחור במסירת הדירות ע"י החברה ושתי חברות תאומות שלה, כאשר ברור למדי כי גם אם יינתנו פסקי-דין לטובת אותם רוכשים, סביר להניח שלא יהיה להם כיצד לגבות את פסקי-הדין); וכן חשש מפסיקות סותרות של ערכאות שונות.
השופטת לושי-עבודי הצביעה על כך שלפי התיקון לסעיף 194 לפקודת החברות, שנכלל בחוק חדלות-הפירעון החדש, כאשר ממונה כונס-נכסים למימוש שעבוד צף, רואים זאת כמינוי נאמן לחברה – דבר שיוצר הבדלים ניכרים ביחס להליך למימוש שעבוד קבוע, כגון: אופן מינוי בעל-התפקיד, מעמדו של בעל-התפקיד כנאמן ולא ככונס-נכסים, תקרת השעבוד הצף (75%) הקבועה בסעיף 244 לחוק חדלות-פירעון, שכר-טרחתו של בעל-התפקיד וכמובן מעמדה של החברה כמי שניתן לגביה צו לפתיחת הליכים.
בית-המשפט הציע שכאשר מוגשת בקשה למינוי כונס-נכסים למימוש שעבוד קבוע, הממונה על חדלות-הפירעון יבחן אם הנכס או הפעילות המשועבדים הם הנכסים העיקריים או היחידים של החברה, האם החברה חדלת-פירעון, מה מצבת החובות של החברה והתביעות הרובצות נגדה, האם בעלי-המניות וההנהלה של החברה נוטלים אחריות על גורלה וכיוצא בזאת.
השופטת הוסיפה כי במקרים המתאימים אין זאת מן הנמנע כי על היועץ המשפטי לממשלה לנצל את סמכותו בחוק ולבקש בעצמו צו לפתיחת הליכים בעניינה של החברה או שעליו לעמוד על כך שכונס-הנכסים יתמנה כנאמן ולא רק ככונס-נכסים ויפעל בעניינה הכולל של החברה, וכיוצא בזה פתרונות אפשריים.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת איריס לושי-עבודי
