מ' ישב בנחת על ספסל ובידו כוס קפה, הוא בדיוק סיים לחפש עבודה בחנות ירקות באיזור גבעתיים, קרוב למקום שבו עובדים בני משפחה אחרים שלו. ארבעים דקות לאחר שנעשתה פריצה לאחת הדירות ברחוב כצנלסון, הוא זוהה באופן ספונטני ברחוב על ידי אחת משני השותפים לדירה, כמי שפרץ אליה. כתב אישום הוגש נגדו וייחס לו את עבירת ההתפרצות לבית מגורים, כאשר לפי עובדות כתב האישום, הוא נכנס לדירה שנמצאת בקומה הרביעית דרך חלון המטבח כדי לגנוב.
הראיות הראשוניות התבססו על זיהוי של הנאשם כפורץ על ידי המתלונן והמתלוננת שגרים כשותפים בבית שנפרץ, ממנו החשוד נמלט מיד. בעת ניהול המשפט, הסתבר שהמתלוננת לא כל כך בטוחה בזיהוי. כששוחחה עם השותף שלה, הם בעצם תיאמו את מראהו של הפורץ וזיהמו את הראיה. בסופו של דבר, לא ניתן היה להתבסס על עדותה של המתלוננת.
המתלונן, ראה את הפורץ בין 5 ל-10 שניות בלבד. הוא היה שרוי במצב של הלם, אבל העיד על עצמו שבמצבים כאלה הוא נוטה לזכור טוב יותר. במסדר זיהוי תמונות שנערך יומיים לאחר האירוע, הוא קבע שהוא מזהה את מ' כפורץ והיה בטוח בדבריו, אבל התיאור על הפורץ שנמסר למוקד הטלפוני והתיאור שנמסר בחקירה המשטרתית היה שונה.
מעצר מגמתי?
הסנגור טען שבנוסף לביצוע מעצר מגמתי, עדויות השוטרים בנוגע לאופן ביצוע המעצר הייתה רצופה אי דיוקים וסתירות אל מול העדויות של המתלוננים. במוקד המשטרה התקבל תיאור כללי: "איש עם ג'ינס וחולצה לבנה". ברחוב, היו אחרים שתאמו לתיאור הזה, אך השוטר ניגש אך ורק למ'. מעדות השוטר שנרשמה בדוח הפעולה, עלה כי ניגש למ' משום שלבש ג'ינס בהיר, אולם תיעוד הדברים שנרשמו היו שונים מדבריה של המתלוננת שלא ציינה את צבע הג'ינס בפני גורם משטרתי, אלא רק לאחר מעצרו של מ'. מ' סיפר על מעשיו באותו יום, שתועדו במצלמות אבטחה וכן היה בקשר ונפגש עם אנשים נוספים, אולם המשטרה כמעט ולא בדקה את גרסתו.
עו"ד אסעד הדגיש שבהתנהגותו של מ', לא עורר כל חשד קל: "שהה במקום ונהג מנהג אנשים רגילים, שוחח בטלפון ושתה משקה, כפי שניתן לראות במצלמה האבטחה". ומה לגבי ראיות נוספות? ממצא טביעת הנעל שנמצאה במקום ממנו לכאורה נכנס הפורץ – אינה תואמת לעקבת הנעל של מ' שנתפסה ממנו מיד בשטח. נקבע שהפורץ שהה בדירה ללא כפפות ואף על פי כן, לא נמצאו טביעות אצבע בדירה או על חלון המטבח, משם נכנס לכאורה.
בית המשפט הורה על זיכוי – לאור הקושי להתבסס על זיהוי של עד ראייה אחד שמהווה ראיה יחידה. "בבואנו לאמץ עדות זיהוי יש לנקוט משנה זהירות", כתבה השופטת ענת יהב, "בפרט כאשר מבקשים לבסס את הרשעתו של הנאשם על עדות זיהוי כעדות יחידה. באופן עקרוני, מסדר זיהוי תמונות איננו חף מקשיים, שכן הוא חשוף לתעתועי הזיכרון האנושי ולהשפעות ישירות ועקיפות, אשר יכולים לשבש את מהימנותו של הזיהוי, וזאת גם אם העד מאמין בתוכן עדותו. מצאתי כי נותר ספק ממשי בשאלת זיהויו של הנאשם, כמי שפרץ לדירה של המתלוננים".
_______________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ענת יהב
________________________________________
