הרכב שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח, יונה אטדגי והשופטת שלומית יעקובוביץ, קיבל את הערעור של עו"ד יוסי כהן והליכוד בגין חיובם לפצות את מני נפתלי שזכה בתביעת לשון הרע נגדם. השופטים קבעו כי יש לבטל את חיובם של כהן והליכוד לפצות את נפתלי וזה ישלם לליכוד 10 אלף שקלים הוצאות. הרכב השופט העיר בהחלטתו כי: "אין לקרוא בתוצאת הערעורים את שאין בה, גם לא הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בכל הנוגע למכלול הנושאים שנדונו בבית משפט השלום שלא נדרשו להכרעה בענייננו".
מדובר בתביעת לשון הרע שהתקבלה בבית משפט השלום בהרצליה, כאשר מני נפתלי הגיש נגד שבעה נתבעים, ושישה מהם חויבו לשלם לו פיצויים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, המדובר היה בשנת 2015, ערב הבחירות לכנסת העשרים, ימי הסערה הציבורית סביב "פרשת המעונות", פרסום דו"ח מבקר המדינה שדן בהוצאות אחזקת המעון הרשמי של ראש הממשלה בעת ההיא, מר בנימין נתניהו, וסביב התפטרותו של אב-הבית של המעון מני נפתלי והתגובות הציבוריות מכאן ומכאן.
נפתלי הגיש לבית המשפט השלום תביעה לשון הרע את התביעה נגד כהן ביסס נפתלי על חמישה משפטים שאמר כהן בראיון לאחד מערוצי הטלויזיה בחודש פברואר 2015 ושכוונו אליו: "אני באתי לומר לכל עם ישראל שמדובר באדם שאסור להאמין לו וזה כעו"ד, לא הייתי מעיז להחתים אותו על תצהיר ויש לי ראיות מפרוטוקולים להליך פלילי", "..פנו אלי עשרות אנשים…והציבו בידי ראיות חותכות שמדובר באדם כזבן, בלתי אמין, פרובוקטיבי", "בתקופתו, הוצאות כל מזון כמעט הוכפלו, בגלל שהוא נהג בצורה לא מאוזנת", "הוא נהג לשים מוצרים שלא היו נחוצים" ו-"הוא הוציא (הוצאות כספיות) והוא עשה זאת בכוונה".
פרסום אמת
בית המשפט השלום קבע כי שלושת המשפטים האחרונים מתוך החמישה שאמר כהן, שעוסקים בגידול שחל בהוצאות אחזקת מעון ראש הממשלה בתקופה בה היה נפתלי אב הבית, ובאחריותו של נפתלי לגידול הזה – הם נכונים, ולפיכך חלה עליהם הגנת האמת: "החלקים בפרסום הנוגעים להוצאות המעון הרשמי, אשר כפי שנטען בפרסום עלו בתקופת כהונתו של התובע כאב בית וירדו לאחר מכן, מדובר בפרסום שהינו אמת". עם זאת, בית המשפט השלום דחה את טענת כהן לפיה גם המלה הנוספת שאמר "בכוונה" היא אמת, וקבע כי לא מצא בחומר הראיות "כל אינדיקציה, שלא לומר הוכחה" שנפתלי עשה את מה שעשה "בכוונה".
בית המשפט השלום גם דחה את טענת כהן להגנת האמת בכל הנוגע לשני המשפטים הראשונים שאמר, שעוסקים בנפתלי האיש, וקבע כי "…לא עולה מהם כי התובע [נפתלי] הינו אדם שקרן, ובוודאי שלא 'כזבן מועד'" ובית משפט השלום סבר שנפתלי הוא "דווקא אדם ערכי ואמין".
כהן לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור. בערעור טען כי הוכיח שכל חמשת המשפטים שאמר, עליהם התבססה תביעת נפתלי נגדו – הם אמת לאמיתה, גם שני המשפטים הראשונים וגם המלה "בכוונה". הרכב הערעורים קיבל את טענת כהן לפיה המסקנה שהסיק בימ"ש השלום, לפיה דחה את טענת כהן להגנת האמת, ולפיה קבע שנפתלי הוא "אדם אמין וערכי" – סותרת את המימצאים העובדתיים כפי שבימ"ש השלום קבע בעצמו, גם מבלי שערכאת הערעור תתערב בממצאי העובדה שנקבעו ע"י בימ"ש השלום.
הרכב הערעורים קבע שהציטוטים שנקבעו ע"י בימ"ש השלום בעצמו, שמייחסים לנפתלי זיוף מסמכים, עיוות נתונים, הזנת מספר שעות עבודה שקרי, אי אמירת כל האמת, ועוד – כדי לקבוע שכהן הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת, שהוא נכנס תחת הגנת האמת. עוד קבע הרכב הערעורים כי בפרסום של כהן היה "עניין ציבורי" וזאת מכיוון שנפתלי "כרוך עם אנשים אחרים שאין מחלוקת לגבי היותם דמויות ציבוריות", וגם לאור מקום עבודתו של נפתלי, היותו אב הבית של המעון, התביעה שהגיש נפתלי נגד אשת ראש הממשלה המכהן, דוח מבקר המדינה על המעון, והיות התקופה תקופת בחירות.
"עובד ממורמר"
את תביעתו נגד הליכוד סמך נפתלי על שלושה משפטים שהופיעו בפוסט שבעמוד הפייסבוק של הליכוד, ואלו הם: "ההוצאות גדלו משמעותית בתקופה מסויימת, שבה ניהל את המעון הרשמי מני נפתלי", "עובד ממורמר לשעבר", "המוביל מסע השמצות והכפשות נגד ראש הממשלה, על מנת להוציא כספים שלא כדין מקופת המדינה". בימ"ש השלום קבע כי המשפט הראשון הגידול בהוצאות המעון, הוא אמת, אך לגבי המשפטים השני והשלישי קבע כי הליכוד "לא הוכיחה כי דברים אלו הינם אמת". בימ"ש השלום אף דחה את טענת הגנת תום הלב שהעלתה הליכוד.
נציגי מפלגת הליכוד טענו שהמשפטים שצוטטו מהפוסט שלה כלל אינם לשון הרע, כי הדברים הם אמת לאמיתה.
הרכב הערעורים פסק שמסקנת בימ"ש שלום לפיה הליכוד לא הוכיחה את הגנת האמת סותרת את קביעתו הקודמת של בימ"ש השלום לפיה נפתלי "היה שותף מלא לזיוף מסמכים וזאת על מנת להוציא כסף מחשבות משרד ראש הממשלה שלא כדין" ולפיה נפתלי "… דיווח שעות לא נכונות של עובדים" והודה ש" פעל שלא כדין…".
דרישת תום הלב
כן פסק הרכב הערעורים כי חלה על אמירת הליכוד הגנת תום הלב לאור הצטברות הנתונים: מועד הפרסום –במהלך תקופת בחירות ואחרי פרסום דוח מבקר המדינה המתייחס למעון, מיקום הפרסום –בדף הפייסבוק של מפלגת הליכוד, היעד- וכוון לקהל בוחריה, מבצע הפרסום – הפרסום נעשה בשמה של מפלגה, במובחן מפרסום שנעשה ע"י אדם פרטי ותוכן הפרסום – התמודדות עם אמירות המיוחסות לפעילות ציבורית המכוונת נגד המפלגה. ההרכב פסק כי: "כל אלו בהצטברותם עולים כדי נורמה בין הליכוד לבוחריו שחייבה את הליכוד ליתן הסברים לדוח המבקר ולביקורת שנשמעה מפי נפתלי על המתרחש במעון וזכתה לפרסום בתקשורת".
עוד פסק הרכב הערעורים כי הליכוד עמדה דרישת תום הלב משהפרסום "לא כולל תוכן פוגעני מחמיר", כי מניתוח הפוסט עולה שעיקר הפוסט כוון לדו"ח המבקר ולניסיון להתמודד עם מה שנקבע בו, וכי ההתייחסות לנפתלי בפוסט היא שולית, הוא אינו הנושא שלו, גם לא נושא משני, ולא כוון אישית נגדו. הרכב הערעורים העיר שלא מצא בפוסט את אותה ה"לשון בוטה ואגרסיבית" שבימ"ש השלום ציין שראה בו.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת יהודית שבח
