בית המשפט העליון דחה את בקשתו למשפט חוזר של ניר חזיזה, שהורשע בין היתר ברצח יפתח מור יוסף ז"ל, צעיר בן 17, שנורה למוות במהלך ניסיון לרצח אדם אחר. בית המשפט קבע כי "הראיה החדשה" איננה צולחת את סף "האמינות לכאורה" הנדרשת על מנת להורות על קיומו של משפט חוזר.
לפני כ-12 שנים הרשיע בית המשפט המחוזי מרכז את חזיזה ברצח ובעבירת ניסיון לרצח. זאת לאחר, שבין חזיזה לאדם אחר התגלע סכסוך בגין חוב כספי. על רקע החוב, גמלה בליבו של חזיזה ההחלטה להמית את עינב, חברו של האדם האחר. חזיזה ואדם נוסף הגיעו רכובים על קטנוע לקיוסק ברמלה, בו שהה עינב, אז חזיזה ירד מהקטנוע כשהוא אוחז בידו אקדח, וירה לכיוון עינב. עינב ניסה להימלט בריצה אך חזיזה המשיך לדלוק אחריו וירה לכיוונו כ-13 יריות.
כתוצאה מהירי נפצע בראשו מכדור תועה, יפתח מור יוסף, קטין כבן 17 אשר היה עם חבריו בסמוך למקום ולמחרת היום נפטר בבית החולים. גם עינב נפגע מהירי ואושפז בבית החולים. השאלה העיקרית שנידונה, במהלך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, הייתה זיהויו של חזיזה כמבצע הירי. בית המשפט קבע כי זיהויו כמבצע הירי נשען על נדבך מרכזי שהוא הצבעתו העקבית של עינב על חזיזה כמבצע הירי. חזיזה ערער לבית המשפט העליון, בטענה עיקרית, כי נפלה טעות כנה בזיהוי על-ידי עינב, אך ערעור זה נדחה.
גרסה כבושה
במהלך שנת 2021 הגיש חזיזה בקשה למשפט חוזר, בין היתר על בסיס הטענה כי עינב חזר בו מגרסתו המפלילה המזהה את חזיזה כמי שירה בו. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לקיום משפט חוזר תוך שהוא מציין כי לגרסה הנוכחית לא ניתן לייחס אפילו אמינות לכאורית. במסגרת הבקשה הוגש לבית המשפט מכתב שנשלח מעינב לבא כוחו של חזיזה, בו סיפר כי עוד בשנת 2015 הותיר מכתב אצל עורך דין ובו כתב ששיקר, ולמעשה לא יכול היה לזהות את היורה כי משקף הקסדה היה מורד ואטום וכי חוקרת המשטרה שהגיעה לבית החולים בו היה מאושפז, לחצה עליו לומר את שמו של המבקש כמי שירה בו. עוד נטען כי בהרשעה נגרם לחזיזה עיוות דין.
המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי אין בראיות החדשות בכדי להביא לשינוי בתוצאות המשפט, ואף לא נגרם לחזיזה עיוות דין. בכל הנוגע לזיהוי היורה, גרסתו החדשה של עינב לוקה בחוסר אמינות בסיסית. שכן מדובר ב"גרסה אפופה בנסיבות מחשידות, בראיות לקבלת טובת הנאה, מלאה בסתירות פנימיות וסתירות חזיתיות לדברים שהיו בלב עדותו בבית המשפט". בכלל זה, הודגש כי ביום כתיבת המכתב, הלך עינב לרכוש שעון יוקרה, זאת למרות שבאותה תקופה היה נתון להליך של פשיטת רגל בגין חובות כבדים.
במשטרה מסר עינב גרסאות סותרות הן לעניין מימון השעון והן לעניין המכתב עצמו והחתימות על גביו. עוד צוין, כי טענותיו החוזרות של עינב, כי זיהויו של המבקש נבע משתילת הדברים במוחו על-ידי חוקרת המשטרה הוכחשו נמרצות על-ידו בבית המשפט, ומכל מקום בית המשפט דחה טענה זו בצורה חד משמעית.
לא אמין
לאחר עיון מעמיק בחומר החקירה, קבע בית המשפט העליון כי לגרסה הנוכחית לא ניתן לייחס אפילו אמינות לכאורית. גרסתו החדשה של עינב, נכבשה למשך זמן ארוך, המכתב נכתב שש שנים לאחר העדות בבית המשפט, וארבע שנים לאחר פסק הדין בערעור, כאשר לא ניתנו לכך טעמים בעלי משקל. גרסתו של עינב לפיה חוקרי המשטרה גרמו לו לשקר בבית המשפט אף היא נעדרת שכנוע, שכן טענות ההגנה, בדבר זיהום החקירה ובנוגע ל"שתילת" זיהויו של המבקש על-ידי חוקרי המשטרה, הוכחשו על-ידי עינב בעצמו בבית המשפט המחוזי, ובהמשך נבחנו ונדחו הן על-ידי הערכאה הדיונית והן על-ידי ערכאת הערעור.
בהחלטתו ציין משנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) ניל הנדל: "כידוע, גם במקרים בהם הראיה החדשה הינה חזרתו של עד מעדותו, או עדות חדשה שיש בה כדי להביא לזיכויו של המבקש, על בית המשפט להעריך את משקלה ואת אמינותה, לכאורה, ולבחון האם היא עשויה להטות את הכף לטובת המבקש…".
עוד הוסיף השופט כי "בכל מקרה בו הבקשה למשפט חוזר נשענת על עדות חדשה של עד מרכזי שהפליל את המבקש במהלך משפטו יש לבחון כל מקרה על-פי המאפיינים שלו".
_________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט (בדימוס) ניל הנדל
_________________________________________
