שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, ענת זינגר, דחתה ערעור שהגיש הפסיכולוג חנוך ירושלמי נגד ההחלטה של משרד הבריאות במסגרתה הוחלט לבטל את רישיון תואר המומחה בפסיכולוגיה קלינית ותואר מומחה מדריך באבחון ובטיפול בהם החזיק.
ירושלמי משמש כפסיכולוג קליני במשך למעלה מארבעים שנה, והוא מוכר בתחומו. בין היתר, הוא שימש כמרצה באוניברסיטה העברית, בהמשך עבד באוניברסיטת חיפה, היה חבר בצוות בחינות הרישוי של הפסיכולוגים הקליניים במשרד הבריאות, ייעץ לרשויות רבות, והחזיק קליניקה פרטית. לדבריו בשמונה השנים האחרונות הוא אינו מטפל בנשים ובשש השנים האחרונות אין הוא מטפל בגברים ועיקר עיסוקו במחקר. במהלך השנה האחרונה הגיעו אל מנכ"ל משרד הבריאות, פרופסור נחמן אש, מכתבים בדבר קיום תלונות על פגיעה מינית ונפשית של העותר במטופלות בהן טיפל.
קבוצת פסיכואתיקה שלחה מכתב בו ביקשה לקדם את הטיפול בנושא, מאחר ולפי העדויות המטופלות שנפגעו חיות לאורך שנים רבות מאוד (לעיתים יותר מעשרים שנה) תחת אימה משתקת, שירושלמי יממש את איומיו לחשוף פרטים וסודות אישיים בעלי פוטנציאל פגיעה הרסני בהן. אותן נשים היו מוכנות לסייע לוועדה לרדת לחקר האמת, ובלבד שזהותן לא תיחשף בפניו של ירושלמי.
המלצה פה אחד
הדיון בעניינו של ירושלמי התקיים במועצה בחודש יולי השנה והוא בחר שלא להתייצב בעצמו לדיון בפני המועצה והסתפק בייצוג באמצעות בא-כוחו. הוא גם לא שטח את טענותיו בדבר רדיפה כביכול של מי מהפונים, או בדבר הקושי להתגונן כנגד תבנית ההתנהגות המיוחסת לו – כעולה מהתלונות. בהעדר התייצבותו הוא גם מנע גם התרשמות ישירה ממנו ובסופו של יום, התקבלה החלטה פה אחד להמליץ לשלול מן העותר את תואר המומחה. המלצת המועצה לבטל את רישיון המומחה של ירושלמי הועברה אל המנכ"ל – פרופ' נחמן אש.
המועצה שטחה את ההליך שהתקיים ואת תמצית החשדות וכן את העובדה שהעותר בחר שלא להופיע בעצמו בפני המועצה. המועצה סיכמה כי לאחר שמיעת הצדדים היא התרשמה שהעותר – "גילה רשלנות גסה ואי יכולת לבצע את תפקידו כפסיכולוג". המועצה החליטה להמליץ למנכ"ל לעשות שימוש בסמכותו אשר בתקנה 28 לתקנות תואר מומחה ולבטל את רישיון המומחה של העותר וזה עשה כן.
ירושלמי הגיש ערעור על ההחלטה ונדחה בבית המשפט. השופטת זינגר, שדחתה את הערעור, ציינה כי מדובר במקרה חריג, כאשר המתלוננות כנגד ירושלמי ביקשו להישאר אנונימיות, זאת לטענתן, בשל איומים שהפנה אליהם.
יעמוד לדין?
"כפועל יוצא מכך", כך כתבה, "לא נחשפו בפניו ואף לא בפני מועצת הפסיכולוגים, אשר קיבלה את ההחלטה – מכתבי המתלוננות עצמן, אלא מעין פרפרזה על אותן תלונות, מעין סיכום של הדברים והקשיים העולים מהתלונות. עוד מדובר במקרה חריג, עת שהמתלוננות בחרו מאותו טעם, להימנע מהגשת תלונה במשטרה וכן לא התקיים הליך משמעתי. בנסיבות בהן לא היה ניתן לקדם את אותן חלופות אחרות, לנוכח עמדת המתלוננות – בוטלו תארי המומחה, באמצעות החלופה הקיימת בס' 28 לתקנות הפסיכולוגים על רקע דברים אלה ומטבע הדברים נפגעה גם יכולת העותר לפעול להדיפת הנטען כנגדו".
עוד הוסיפה השופטת בהחלטתה, כי "הדברים שעלו מהתלונות לגופן מאיין גם אפשרות לכך שנפלה שגגה במסקנתי. לאחר עיון באותו חומר אין לי אלא לומר כי הגורמים אשר שטחו התלונות (קבוצת פסיכואתיקה וועדת האתיקה), עשו חסד עם העותר. מדובר במעשים חמורים מאוד וכפי שנאמר לעיל, לאחר קריאתם – אכן ניכרים כי הם דברי אמת. אף שמדובר באירועים שונים בתכלית – בולט הדפוס החוזר, התומך באמינות הדברים. כך גם חוזרת סוגיית האיומים שהוטחו בתום המערכת הטיפולית והפחד שאלו הותירו. לטעמי לו היו המתלוננות מצליחות להשתחרר מפחדן כי המתלונן יחשוף מידע מהטיפול וינצלו כדי לנסות ולפגוע בהן – יש בפרטי המקרים, אף להצדיק שקילת הגשת אישום פלילי ביחס למעשים חמורים".
_________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ענת זינגר
_________________________________________
