המלחמה בין רוסיה לאוקראינה גרמה לחורבן ולהרג רב אבל גם לקרע ולשברון לב של ממש במשפחות בהן ההורים הם גם מרוסיה וגם מאוקראינה.
לאחרונה הוחזרה ילדה לאימה ברוסיה, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי הבאת הילדה לישראל מאוקראינה על ידי אביה, הינה חטיפה לפי חוק אמנת האג וחייבה את האב בהוצאות משפט בסך 15 אלף שקלים ועוד 50 אלף שקלים הוצאות האם.
המאבק בין ההורים הינו על רקע המלחמה המתרחשת בין רוסיה ובין אוקראינה, כאשר, לטענת האם שהינה אזרחית רוסיה, נטל האב, שהינו אזרח אוקראיני, את ילדתם בת ה-6 מביתם ברוסיה, בהחלטה משותפת, לביקור אצל הוריו בעיר חראקוב שבאוקראינה ולצורך הסדרת מסמכי אזרחות ועבודה ברוסיה ועל מנת לחדש הדרכון של הילדה, אך סירב להחזיר את הקטינה לרוסיה, עד אשר פרצה המלחמה באוקראינה, אז העביר אותה לישראל דרך פולין.
בעקבות כך, האם הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, תובענה לפי חוק אמנת האג, החזרת ילדים חטופים, במטרה להורות על השבת בתם הקטינה של הצדדים לרוסיה, שם לטענת התובעת, היה מקום מגוריה הקבוע של הילדה.
בבית המשפט נטען כי הילדה נולדה וגדלה מתוך קשר הדוק עם ההוויה הרוסית, אורח החיים הערכי והחינוכי של רוסיה, למדה את השפה הרוסית, גדלה והתחנכה על התרבות הרוסית. ואף בשנה האחרונה טרם חטיפתה, התגוררה ברוסיה והשתלבה במסגרת חברתית וחינוכית הטבעית לה במהירות רבה.
תוקפנות רוסית
עוד הוסיפה האם, כי הילדה הקטינה לא השתלבה בסביבה החדשה בישראל במהלך שהייתה כאן במשך ארבעה חודשים בלבד.
היא אינה דוברת את השפה העברית, מצויה בגן הדובר רק את השפה העברית ויש לה חברים בודדים בלבד הדוברים את השפה הרוסית והמשך הישארותה בישראל ללא נוכחות אמה, תגרום לקטינה נזק פסיכולוגי בלתי הפיך, מעבר לנזק שכבר נגרם לה עד כה כתוצאה מפעולות האב.
מנגד, טען האב כי המעבר לישראל נעשה ללא בחירה, אלא בשל תוקפנות רוסיה, אשר פתחה במלחמה תחת הפצצות כבדות של רוסיה באוקראינה. ולכן הדרך היחידה שעמדה בפניו היתה להימלט למערב ובשים לב כי שניהם, האב והילדה אזרחי ישראל, זאת הייתה התוכנית היחידה ברת הביצוע והבטוחה בשביל הילדה. לטענתו, הצעתה של האם להביא את הילדה לרוסיה לא הייתה ברת ביצוע מבחינה טכנית.
לדבריו, אף לא היתה כל אופציה מצידו להכניס את הילדה למדינה, אשר לא מכבדת את החוקים הבינלאומיים ומפציצה אזרחים תמימים בערים שונות בשטחה של אוקראינה, מולדתו. עוד טען בדבר קיומו של חשש לסיכון הילדה עם החזרתה לרוסיה ולא ברור מה יעלה בגורלה, ככל שתשוב לרוסיה, בשים לב לכך שרוסיה אינה מקיימת חוקים בינלאומיים, ואף מתעורר חשש לאסון כלכלי ברוסיה והמדינה היחידה, אשר יכולה להוות מקום בטוח ביותר עבורה, היא ישראל.
"אני פשוט עייפה"
בסיכומו של דבר השופטת קבעה כי לאחר החלת המבחן העובדתי האמור, מקום מגוריה "הרגיל" של הילדה הוא ברוסיה.
"העובדה", כתבה השופטת, "כי לקטינה היו שלושה מקומות מגורים במהלך חייה, אין בה כדי לשנות את התוצאה לפיה מקום מגוריה הרגיל של הקטינה היה ברוסיה, שכן שם התגוררה הקטינה עם הוריה במהלך החודשים אשר קדמו להרחקתה ע״י הנתבע ואף שם, כאמור, החלו הצדדים לבסס את חייהם. אמנם מחומר הראיות שהובא לפני עולה כי הנתבע מביע שנאה כלפי רוסיה, אך בפועל הצדדים, מסיבות שונות, בחרו לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר ברוסיה".
עוד נכתב בהחלטה: "לנוכח האמור, והתקיימות תנאי אמנת האג, אני מורה על קבלת התובענה ועל השבתה של הקטינה לביתה שברוסיה. בכך למעשה מגיעים לסיומם המסע הארוך, חוצה יבשות ואומות, אשר עברה האם, והמלחמה הממושכת שניהלה, במקביל למלחמת רוסיה – אוקראינה, במטרה להשיב את הקטינה לחיקה. וכפי שהאם ביטאה זאת בפנייתה הנרגשת לבית המשפט בתום הדיון: 'אני פשוט עייפה. זה שנה וחודשיים כמעט ואני באמת אין לי כח'".
_______________________________________
