שופטת בית משפט השלום בחיפה, נסרין עדוי-ח'דר, קיבלה תביעה והורתה למרפאת שיניים באזור השפלה לשלם פיצויי בסך של כ-100 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד והוצאות, זאת בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב אי קבלת הסכמה מדעת לטיפול וכן עקב התרשלות בטיפול ונטישה.
התובע טען, כי הגיע אל הנתבעת לפני מספר שנים, בעקבות פנייתה אליו והצעתה כי יגיע לטיפול במרפאותיה, תוך הצגת מיומנות רופאיה, מומחיותם, מהות הטיפול, פשטותו והיעדרם של סיכונים.
התובע, שהיה זקוק לשיקום הפה, נענה לפנייה וביקש לקבוע פגישת ייעוץ.
רופא השיניים במרפאה הציע לו הלבשת כתרים וגשרים מחרסינה והשמת שתי תותבות חלקיות בפה.
עוד לטענתו, הנתבעים התחייבו להצלחה בטוחה של הטיפול ונמסרה לו תעודת אחריות לחמש שנים.
כבר בשלב הראשון הנתבע עקר לתובע עשר שיניים, דבר שהובא לידיעת התובע רק לאחר הניתוח, עת שאל מדוע נעקרו השיניים, ונענה כי הן "היו חולות והיה חובה לעקור אותן".
התובע טען כי הכתרים והגשרים הזמניים לא היו תקינים ולא התאימו לסגר הטבעי של פיו.
הם לחצו על הלסת וגרמו לו חוסר נוחות. אי ההתאמה אף הובילה לשבירת הגשר לאחר כחודש, הכתרים והגשרים נפלו לעתים קרובות והיה בהם מרווחים.
לטענתו, דבר זה גרם לו לסבל במשך שנה שבמהלכה פנה לנתבעים בתלונות על כאבים, סבל וחוסר נוחות, אך רופא השיניים פתר אותו ב"הכל בסדר".
עוד טען כי, רוב הפניות לנתבעת נגמרו לאחר הדבקת המבנים ושחרורו.
רשלנות בטיפול?
לאחר הביקור האחרון, התובע פנה לנתבעים מספר פעמים בתלונות על כאבים, אי נוחות ותזוזה בתותבות, אך נמסר לו כי הטיפול מופסק לנוכח חובו הכספי, שהתגלה לאחר גילוי טעות של המזכירה בחשבון, וכי עליו להסדיר את החוב.
באחת הפעמים אף נדרש לעזוב את המרפאה.
באחד הימים הוא הגיע סובל מכאבים נוראיים, דלקת בחניכיים ודם שנזל מפיו.
בביקור הזה, התובע נבדק והרופא ציין כי קיימת אצלו התפרקות בשיקום הלסתות, רירית דלקתית באזור הכתרים, ריקבון טוטאלי של השורשים, דליפה שולית בגשרים, שבר בגשר חרסינה, מבנים שבורים עד הכותרת הקלינית, עששת וריקבון רחב.
התובע טען כי הנתבעים התרשלו בטיפול, וכן הפרו חובה חקוקה בין השאר כאשר לא הסבירו לו על הליך הטיפול, על הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו, ועל הצורך במעקב וכן הפסיקו את הטיפול בטרם סיומו בשלמותו, השתמשו בדבק זמני וטענו כי הטיפול הסתיים בהצלחה וסירבו לטפל בתובע, בטענה כי הוא חייב להם כסף וביצעו טיפול ברמה מקצועית ירודה, שאינה עומדת בנורמות הרפואיות המקובלות.
הנתבעת כפרה בכל טענות התובע ועתרה לדחיית התביעה כנגדה.
לטענתה, לתובע הוענק טיפול איכותי, סביר, מסור, בוצע ע"י צוות רפואי מיומן ומנוסה, ובהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל.
התובע גם הופנה לכל הבדיקות הנחוצות והטיפול היטיב את מצבו ולא גרם לו כל נזק.
עוד נטען, כי הרשומה הרפואית מלאה, מפורטת ותקינה.
עוד נטען, כי התובע לא עשה די להקטנת הנזק וכי הפר את תנאי כתב האחריות, לא שמר על היגיינת הפה, לא המשיך בטיפולים אצל שיננית ולא שילם את יתרת חובו.
נטישה ואשם תורם
השופטת התייחסה בפסק הדין בנוגע לפריט ההתרשלות "נטישה" שם התעוררה השאלה אם מותר לרופא להפסיק את המשך הטיפול עקב חוב כספי של המטופל.
השופטת גם קבעה כי לתובע גם היה אשם תורם בשיעור של 60 אחוזים מאחר ולא הגיע לטיפול המשלים במשך שנה וחצי.
"אף אם אצא מתוך הנחה כי מקובל וסביר להפסיק טיפול למטופל שאינו משלם את חובו למרפאה, עדיין יש לבחון שיקולים נוספים", נכתב בפסק הדין.
"בענייננו, וכפי שניווכח לראות, שוכנעתי כי הנתבעים לא נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת הנזק. במשך למעלה משנה ושמונה חודשים, לא מצא לנכון הנתבע לבדוק מדוע התובע לא הגיע להשלמת הטיפול ולא דאג להזמינו לבדיקה חדשה. לכל הפחות, הוא לא דאג להזהירו מפני הסכנה הצפויה כתוצאה מאי ביצוע הדבק הקבוע, הלא היא כישלון הטיפול".
עוד ציינה השופטת כי "הנתבעים צפו, ומכל מקום, היה עליהם לצפות כי אם הטיפול לא יושלם עלול להיגרם נזק לתובע. הנזק התממש בסופו של יום. על כן, בענייננו התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת חובת הנתבעים להשלים את הטיפול לבין הנזק שנגרם".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת נסרין עדוי-ח'דר
