לראשונה הרשיע בית המשפט נאשם באונס תוך שימוש בסם האונס, אף שהמתלוננות התלוננו כשנה לאחר המקרה וללא ראיות נוספות. ביהמ"ש התבסס על עדות הקורבנות, הדמיון בשני המקרים ו"טביעת האצבע" של האנס. הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בת"א הרשיע את בנימין ופניש, בן 59 מרמת גן, בשתי עבירות אונס תוך ניצול המתלוננות בהיותן במצב המונע התנגדות. כתב האישום כלל אירוע נוסף שלישי שייחס לנאשם מעשה אינוס דומה, אך המתלוננת לא הגיעה להעיד, ולכן המאשימה חזרה בה ממנו והנאשם זוכה.
מכתב האישום שהגישה הפרקליטות עלה כי הנאשם הכיר את המתלוננות כל אחת לחוד בנסיבות חברתיות, השתיים קיבלו את הזמנתו להגיע לביתו טרם יציאתם למסיבה. אז אירח הנאשם את המתלוננות וסיפק להן אלכוהול וסמים. זמן קצר לאחר מכן, הרגישו המתלוננות חולשה וערפול חושים ובהיותן במצב המונע הסכמה, אנס אותן הנאשם. יום למחרת התעוררו המתלוננות כאשר גופן כואב והן כלל לא זוכרת את שאירע.
במסגרת הדיון בתיק היה על בית המשפט להכריע בשתי נקודות מהותיות. הראשונה, האם הנשים היו במצב המונע התנגדות. השנייה, האם הנאשם היה מודע לכך. בהכרעת הדין שנכתבה על ידי השופטת חיימוביץ צוין שלמרות שהנאשם זכר כל פרט ופרט מביקורי המתלוננות הוא לא הצליח להסביר, כיצד שיחה סתמית ללא אוריינטציה מינית עברה ליחסי מין. כמו גם, בשלב מסוים של הערב זיכרונן של המתלוננות נקטע (אחת המתלוננות נזכרה בשברי זיכרונות) והן מתעוררות כעבור כמה שעות עם כאבים באברי המין, כאשר הנאשם נשאל על ידי המתלוננות האם קיימו יחסי מין הוא מספר להן כמה הן נהנו.
מאפיינים זהים ו"טביעת האצבע"
בנוסף נקבע כי: "המאפיינים שפורטו, הכוללים הזמנה למסיבה של אישה שהיא מכרה שטחית בלבד, ולבטח אינה בתחילתו של קשר רומנטי או מיני כלשהו עם הנאשם, אירוח כיד המלך, הכולל שתיה, אך ללא כל אינטראקציה מינית או פלרטטנית, אשר נקטע באיבו באובדן זיכרון ללא כל סיבה נראית לעין, ובסיומו מתעוררת המתלוננת כשגופה דואב ומסתבר לה שקיימה יחסי מין שאינה זוכרת, שהותירה בה פגיעות גופניות, כשהנאשם מספר לה עד כמה נהנתה בלילה מיחסי המין – כל אלה מאפיינים מיוחדים. מאפיינים אלה מלמדים על טביעת אצבע או חתימת יד. גם אם אין בין הסיפורים זהות מוחלטת, הם כמעט זהים זה לזה".
בית המשפט הביע אמון מלא בעדויות המתלוננות, תוך שהוא קובע כי כל אדם סביר היה מבחין כי המתלוננות במצב של ערפול החושים, שבא לידי ביטוי מובהק ברמה הפיזית וביחס להתנהגות המתלוננות לאחר האירוע ולפרק הזמן שלקח למתלוננות להגיע למשטרה נקבע כי "אין לבחון את התנהגותה של נפגעת עבירת מין במשקפי האדם הסביר".
"כאן קיים מרכיב נוסף במשוואה", הוסיפו השופטים, "והוא העדר זיכרון של המתלוננת את השעות האבודות מול דבריו של הנאשם שהיא שיתפה פעולה ונהנתה. המתלוננת הסבירה, כי תהתה שמא שיתפה פעולה והיא אינה זוכרת…. מצב נפשי זה של חוסר וודאות מוסיף נופך של היגיון להתנהגותה גם במשקפי האדם הסביר… אין אנו עוסקים באונס ברוטאלי ברחוב חשוך, אותו חווה הקורבן בזמן אמת וזוכר אותו, אלא בהעדר זיכרון".
________________________________________
