שופט בית משפט לנוער ברחובות, בן ציון קבלר, זיכה נער מעבירת פציעת שכן עקב עדויות לא מהימנות וקבע: ״זכותו של הנער להגן על עצמו ועל אימו כשהם מותקפים בחצר הבית״.
על פי כתב האישום, הנער הואשם בפציעה של שכנו. השכן נכנס לחצר בית הנער וצעק על האם משום שכלבתם הפריעה את מנוחתו בשבת. הוא טען שבעקבות כך, הכה הנער את השכן ביחד עם אימו ונגרמו לו חבלות. הנער לעומת זאת כפר באשמה ומסר גרסה אחרת: השכן היה זה שהכה את אימו, והוא בתגובה רץ לעברם, צעק לשכן שיעזוב את אמא שלו ושיתעמת מולו ולא מולה. בהמשך האירוע, השכן הכה גם אותו.
עם סיום פרשת ההגנה ובטרם נשמעו הסיכומים בתיק, החליט השופט קבלר בבית המשפט לנוער ברחובות לזכות את הנער לחלוטין מאשמה. השופט הדגיש שנוכח כל המצג הראייתי שהועלה בפניו, הצעדים שנקט הנער באותן נסיבות עומדים בכל מבחן של סבירות הגנה עצמית.
השופט קבלר לא מצא את עדות השכן מהימנה. הוא לא הגיש תלונה במשטרה בשום שלב ונמנע מלמסור גרסה ברורה לשוטרים שהגיעו למקום. בבית המשפט, מסר גרסה שלא עלתה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום. למשל, טען כי הרקע לאירוע היה דפיקות ומוסיקה רועשת מבית הנער ונביחות הכלבה כלל לא הפריעו לו. זאת בעוד שלפי כתב האישום ניגש לחצר מהסיבה הזו. בנוסף, טען שלא שתה אלכוהול באותו ערב, אך שרופא שטיפל בו וגם שוטר שנכח במקום, העידו כי הדיף ריח של אלכוהול והתרשמו שהיה תחת השפעת אלכוהול.
פעל מתוך מצוקה ופחד
לצד עדות השכן, נמסרה עדות תביעה שחיזקה את גרסת הנער וסתרה פרטים מהותיים מגרסת השכן. כך, אמר העד, האירוע התחיל דווקא כשהשכן תקף את האם.
בית המשפט העיר שהעדויות עומדות "בניגוד חריף זה מול זה" ושילובו בכתב האישום חותר כנגד חלקי מרכזי מעובדות מרכזיות בכתב האישום: "גרסת העד, לא רק שמחלישה את מהימנותו של המתלונן, אלא גם מציגה תמונה עובדתית שונה בתכלית מזו המתוארת בכתב האישום…המאשימה (המדינה) אינה יכולה להציב את בית המשפט בפני שתי גרסאות שונות לחלוטין." ראיות התביעה צריכות להיות כאלה שבכוחן לבסס תמונה עובדתית אחת ברורה מעבר לספק סביר, העיר ביהמ"ש.
בניגוד לשכן, הנער היה זה שהעיד בצורה בוגרת ומעוררת אמון. ניכר היה שלתחושתו והבנתו את המצב, פעל במטרה להגן על אימו מתוך תחושת מצוקה ופחד. בית המשפט העדיף את גרסתו וקבע שמשעה שנכס השכן לחצר הבית ללא הזמנה, איים ופעל באלימות, עמדה לנער הזכות להגן על עצמו ועל אימו. הוא עשה זאת באופן מידתי כדי למנוע מהשכן להכות את אימו: "וכי מה מצופה מאדם, לא כל שכן קטין, הרואה את אימו מתוקפת אם לא לפעול להגנתה", סיכם השופט קבלר.
_________________________________________________
