שופטי בית המשפט העליון פרסמו את הנימוקים לפסק הדין המקבל את ערעור הפרקליטות והרשיעו את איתמר שמעוני בעבירת שוחד, במקום הפרת אמונים ואת ועוזרו משה פונטה בעבירה של תיווך לשוחד.
כזכור, איתמר שמעוני נידון לעונש של 4 שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירה של לקיחת שוחד בסך של 150 אלף שקלים וכן בעבירות של הפרת אמונים במסגרתן קיבל סך של 550 אלף שקלים נוספים. בית המשפט העליון קיבל את ערעור הפרקליטות והרשיע את שמעוני ואת משה פונטה בעבירת שוחד נוספת בסך של 100 אלף שקלים, במקום הפרת אמונים. בגין הרשעתו של פונטה בתיווך לשוחד, החמיר בית המשפט העליון את עונשו ל-14 חודשי מאסר בפועל, במקום עבודות שירות שהושתו עליו.
על אחיו של איתמר שמעוני, עופר שמעוני, שהורשע במתן שוחד, הוטל עונש מאסר בפועל של 14 חודשים, לאחר שנדחה ערעורו. הקבלן יואל דוידי הורשע במתן שוחד לשמעוני ובעבירות מס, ובית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והשית עליו עונש מאסר בפועל של 9 חודשים, במקום עבודות שירות.
השופטים קבעו, כי כאשר עובד ציבור בכיר מקבל סכום כסף נכבד מקבלן שפועל בפרויקטים שונים בעיר ומתמודד על אחרים, ומסתיר את דבר קבלתו, מתקיימת חזקה שמדובר בטובת הנאה מושחתת שניתנה בבחינת "שלח לחמך" ואין הכרח להצביע על אינטרסים מידיים וקונקרטיים על מנת להרשיע בעבירת שוחד. כמו כן קבע בית המשפט העליון, כי עובד הציבור אינו רשאי לקבל טובת הנאה אפילו מידיד, כל עוד קיים מגע כלשהו ביניהם במסגרת תפקידו של עובד הציבור.
יסוד נפשי נדרש
"שמעוני", כתבו שופטי העליון, "שימש כעובד ציבורי בדרג רם ביותר – ראש עיריית אשקלון. בתיווכו של פונטה הוא קיבל סך של 100 אלף שקלים ממגנזי, איש עסקים ששימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כקבלן בנייה ושיפוץ בשני פרויקטים גדולים בעיר אשקלון (שהיקפם הכספי נאמד בעשרות מיליוני שקלים). שמעוני היה מודע לפחות לחלק מהאינטרסים שהיו למגנזי בעיר אשקלון באותה עת …".
עוד נכתב, כי בנוסף, מגנזי התמודד באותה התקופה על מיזמים נוספים מול גופים שהעירייה אחראית עליהם או קשורה אליהם. "מדובר אפוא", כך לפי פסק הדין, "בעובד ציבור בכיר שמקבל סכום כסף נכבד מקבלן שפועל בפרויקטים שונים בעיר ומתמודד על אחרים, ומסתיר את דבר קבלתו. ניסיון החיים מלמד כי במצב דברים זה מתקיימת חזקה שמדובר בטובת הנאה מושחתת שניתנה לשמעוני בבחינת 'שלח לחמך'".
בית המשפט העליון אף שב וחזר על פסיקה קודמת, לפיה "עובד הציבור אינו רשאי לקבל טובת הנאה אפילו מידיד, כל עוד קיים מגע כלשהו ביניהם במסגרת תפקידו של עובד הציבור. ככל שההיכרות האישית רופפת יותר, טובת ההנאה 'נכבדה' יותר, או הקשר עם התפקיד אמיץ יותר, כן תגבר הנטייה להסיק מן הנסיבות של הנתינה והלקיחה את היסוד הנפשי הנדרש", נכתב בפסק הדין.
עוד קבע בית המשפט העליון, כי "ניגוד עניינים נוצר גם מקום שבו קיבל לידיו עובד הציבור טובת הנאה ממאן דהוא. קבלת טובות הנאה על ידי עובד הציבור נפרסת אפוא על פני מנעד רחב ביותר של מקרים: בקצהו האחד מעשים שאינם מהווים הפרה של איסור משפטי כלשהו; חלקם נטועים במישור המשמעתי; וחלקם נופלים בגדרם של איסורים פליליים ובראשם עבירות השוחד".
