שופט בית משפט השלום בראשון לציון, אבי סתיו, מחק תביעת לשון הרע שהגישה חברה נדל"נית בטענה כי בקשת פירוק שהגישה חברה אחרת, מהווה הוצאת לשון הרע. ל
פי התובעת, הגשת בקשת הפירוק נגדה הובילה ל"מערבולת שדים" וחששות אצל הבנקים, הספקים והלקוחות וגרמה לה לנזק רב.
השופט קבע כי קיימת לנתבעת הגנה לפי סעיף 13(5), המגן על מי שמגיש מסמך לביהמ"ש מפני תביעות דיבה. בשל מחיקת התביעה, חייב השופט את החברה התובעת ב-4000 שקלים הוצאות וכן בתשלום שכ"ט עו"ד.
בין התובעת לנתבעת התנהל הליך בבית משפט השלום ברחובות, בו נדונו תביעות הדדיות של הצדדים.
תוך כדי ניהול ההליך, הגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי בלוד בקשה לפירוק התובעת. לטענת התובעת, היא הייתה באותו שלב במצב קריטי, שכן היא עמדה לפני סגירת הסכם ליווי פיננסי לפרויקט בנייה.
הגשת בקשת הפירוק גרמה ל"מערבולת שדים" וחששות אצל בנקים, ספקים וכדומה, ולפיכך היא נאלצה להגיע להסכמה עם הנתבעת כי יופקד סך של 75 אלף שקלים בקופת בית משפט השלום ברחובות להבטחת מימוש פסק הדין, ככל שהוא יהיה לטובת הנתבעת.
עוד לפני שהצדדים הגישו את ההסכמות לבית המשפט המחוזי, הורה בית המשפט על מחיקת בקשת הפירוק בשל כך שהיא לא נוסחה בהתאם לתקנות, ואפשר הגשת בקשה מתוקנת, אשר לא הוגשה נוכח ההסכמות.
הגנה על פי חוק
לטענת התובעת, הגשת בקשת הפירוק הייתה מהלך מתוכנן שנועד להפעיל עליה לחץ, וזאת מבלי שהנתבעת סברה בכנות כי התובעת נמצאת בחדלות פירעון. בכתב ההגנה מכחישים הנתבעים את טענות התובעת, ובין היתר טוענים כי ממילא לא ניתן להגיש את התביעה נוכח ההגנה המוחלטת הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.
השופט סתיו כאמור מחק את התביעה, לאחר שקיבל את הטענה לקיומה של הגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. "התובעת מעלה בסיכומיה טענות רבות לעניין הטענה כי לא היה בסיס להגשת בקשת הפירוק וההגשה נובעת משיקולים זרים. אולם, טענות אלו אינן רלוונטיות לשאלה שעל הפרק, שכן כאמור ההגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע היא מוחלטת", לשון השופט.
השופט סתיו הוסיף: "כאשר מוגש לבית המשפט מסמך שנועד להביא לפתיחת הליך משפטי, הרי שמדובר בפרסום שנעשה כחלק מדיון משפטי, וחלה לגביו ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. זאת, גם אם יתברר שכתב הטענות הוגש באופן לקוי המצדיק את מחיקתו".
לצפייה ודירוג כבוד השופט אבי סתיו
