שופטת בית משפט השלום בבת ים, אידית קליימן-בלק, דחתה תביעת נזקי גוף נגד קבלן בניין, לאחר שהתובע טען שנפגע בבית מגוריו במהלך עבודות בנייה שביצע הנתבע. השופטת אף חייבה את התובע ב-8,000 שקלים הוצאות ושכ"ט עו"ד. "לא זו בלבד שהערפל לא מתפוגג והתהיות לא מתבררות אלא הן הולכות ומתעצמות", כתבה השופטת בפסק הדין.
על פי תביעת התובע, הוא ירד למחסן בבניין מגוריו על מנת לפנותו מחפציו האישיים בהתאם להוראות הנתבעת, החברה הקבלנית אשר בצעה אותה עת עבודות בניה במקום במסגרת הפרויקט. בזמן שדרך על אחד מלוחות העץ, לפתע שקע האחרון וקרס תחתיו מאחר ולא קובע כהלכה, וכתוצאה מכל רגלו "שופדה ונקרעה" על ידי אחד ממוטות הברזל האופקיים שלוחות העץ היו מונחים עליו.
רעייתו של התובע, תיארה באופן זהה את קרות האירוע בתצהירה, ומוסיפה כי הייתה עדת ראיה לאירוע עת ירדה בצוותא עם בעלה למחסן. התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית, ולא העלה טענות שבמומחיות רפואית בקשר לפגיעתו. במצב דברים זה, ראשי הנזק להם עותר התובע בתביעתו הינם נזק מיוחד וכאב וסבל.
החברה הכחישה את התאונה
הנתבעת הכחישה לחלוטין בכתב הגנתה את גרסת התובע הן בנוגע לעצם קרות התאונה כמו גם נסיבות התרחשותה, וטענה כי על התובע רובץ נטל הראיה להוכיח את תביעתו "מהחל ועד כלה מכח הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה". לטענת הנתבעת, האירוע כלל אינו מוכר לה ומעולם לא הודע לה עליו בזמן אמת או במועדים הסמוכים לאירוע.
השופטת קליימן-בלק שדחתה את התביעה, ציינה כי בין השאר מהתמונות שצירף לתביעה אי לקבוע כל נקודת ייחוס למקום. "בתצהירו לא מסביר היכן ביחס למבנה של הבניין או ביחס לאתר העבודה שביצעה הנתבעת בבניין, ארעה התאונה. כל שמצרף כתימוכין לתביעתו כנגד הנתבעת הוא אותן שתי תמונות, שהינן תמונות תקריב בהן נצפית רצפה מכוסה בלוח עץ שהוסר או נשבר המתעדות לטענתו את המפגע. מצפיה בתמונות אלו, לא ניתן לקבל כל נקודת ייחוס, או שייכות, או להתרשם מזיקה כלשהי בין המפגע המתועד בהן, לבין הבניין הנדון", כתבה השופטת.
עוד הוסיפה השופטת: "כך למשל בתמונות אלו לא נצפה מחסן, לא נצפה לובי הכניסה לבניין, לא נצפה מראה מזהה כלשהו של בניין מגוריו של התובע באופן שניתן יהא להתרשם כי המפגע מושא התביעה המתועד בתמונות אלו, אכן שייך לבניין הנ"ל או לעבודות הבניה שנעשו בו במסגרת הפרוייקט… לנוכח המסד הראייתי החלקי שהניח התובע לפניי בית המשפט, באתי לכלל דעה כי התובע לא צלח להרים את נטל השכנוע במאזן ההסתברויות הדרוש במשפט האזרחי להוכיח כי נסיבות התאונה כנטען על ידו, קשורות לנתבעת דנן ולעבודות הבניה שביצעה בבניין מגוריו".
השופטת: "הערפל לא מתפוגג"
לדברי השופטת, בבקשה להתיר הגשת ראיות מפריכות, "משליך התובע יהבו על תמונה בודדה שצולמה לטענתו עובר לתחילת השיפוצים ושנמצאה על ידי שכן בבניין. ראשית יאמר, דברים אלו אך מחזקים טענתי כי לתובע היתה פתוחה כל העת הדרך לגייס את שכניו בבניין לצורך תמיכה בגרסתו אך בחר משיקוליו שלא לעשות כן. מכל מקום, בתמונה זו נצפה גרם מדרגות ומצד שמאל אליו נצפית דלת. התובע טען בבקשה כי התמונה הנ"ל הנה בגדר 'ראיית זהב' המוכיחה כי המחסן בפתחו נפגע היה בתוך הלובי. עם זאת, לא ברור היכן צולמה התמונה, על ידי מי ומתי ואף אם אצעד כברת דרך לקראת התובע ואניח כי התמונה אכן צולמה בבניין הנדון עובר לתחילת השיפוץ, עדיין בתמונה אין כל אינדקציה לכך כי מדובר במחסן".
על פי פסק הדין, כל שנצפה בתמונה היא דלת מתכת דמוית תריס ללא כל שילוט שאין לדעת מהתמונה מה נמצא מעברה השני. "אין כל דרך לדעת שאכן מדובר בדלת המחסן, שמא מדובר בחדר חשמל/חדר גז? כלומר, גם במסגרת בקשה זו התובע אינו שופך אור המרפא את חוסר הבהירות בדבר זירת התאונה. אם לא די בכך, תמנוה זו סותרת את מה שנצפה בתמונות ת/1-ת/2 שם נצפית מדרגה אחת (הראשונה של גרם המדרגות?) בצד הקיר של המחסן הנטען בעוד שבתמונה שצורפה לבקשה להגשת ראיות מפריכות גרם המדרגות המלא נראה ממול לדלת המחסן כביכול. לא זו בלבד שהערפל לא מתפוגג והתהיות לא מתבררות אלא הן הולכות ומתעצמות".
_________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אידית קליימן-בלק
__________________________________________________
