שופט בית משפט השלום בקריית גת, יניב בוקר, דחה בקשה לתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שאותה הגישה מדריכת גלישה ורכיבה על סקטבורד שנפלה מהסקטבורד בעת עבודתה ולטענתה החברה התרשלה בכך שלא נתנה לה אמצעי מיגון.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת, בת 27, הועסקה אצל גלים חוף אשקלון בע"מ ובין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. במסגרת עבודתה, הייתה התובעת מדריכת גלישה ורכיבה על גלגשת ("סקטבורד"). מדריכי הגלישה, ביצעו עבודתה בהתאם לנוהל ועל פי שיטות העבודה שהנהיגה החברה במקום. כך למשל נטען בכתב התביעה, כי החברה הנחתה את כל העובדים להוציא את ציוד הרכיבה של החניכים מהמחסן לשטח הרכיבה, כך שלקראת כל שיעור בטרם הגעת החניכים. עם הגעתם, היו החניכים פוגשים את המדריכים בשטח הרכיבה כאשר הגלגשות ויתר הציוד כבר מצויים בשטח. בסיום השיעור, היו החניכים עוזבים והמדריכים היו מחזירים את הציוד חזרה למחסן.
לטענת התובעת, העבודה התנהלה באופן זהה בכל יום ושינוע הציוד אל שטח הרכיבה וממנו חזרה למחסן, נעשה על ידי המדריכים תוך כדי רכיבה על הגלגשות. באחד מימי העבודה החלה התובעת לסדר את ציוד הרכיבה לקראת הגעת החניכים לשיעור וזאת בהתאם לנהוג ובמסגרת עבודתה. כאשר עלתה על הגלגשת לצורך שינוע כלי הרכיבה נפלה ארצה ונחבלה בכל חלקי גופה, בעיקר בשורש כף ידה הימנית הדומיננטית.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת וגם יתר העובדים לא קיבל כל אמצעי מיגון או הדרכה או הנחיה, באשר לשימוש וללבישת ציוד מגן וכן על אופן המיגון בנקיטה באמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה. תאונתה של התובעת הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. על פי הנטען בכתב התביעה, וועדה רפואית שדנה בעניינה קבעה כי נותרה לה נכות בשיעור שלא יפחת מ- 28%.
מנגד החברה טענה כי התובעת פעלה על דעת עצמה והתאונה הנטענת אירעה כחלק מהלך רגיל וטבעי של הפעילות ומצויה במסגרת הסיכונים שהתובעת בחרה ליטול על עצמה. היא גם הכחישה את עצם קרות האירוע הנטען, את הקשר הסיבתי בין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת לבין האירוע הנטען וכן את קיומו של מפגע כלשהו המטיל אחריות עליה. כמו כן צוין כי התאונה אירעה, אם בכלל, עקב מצבה הבריאותי או עקב רשלנותה או פזיזותה של התובעת אשר מעדה מהגלגשת ללא כל סיבה חיצונית וללא קיומו של כל מפגע. הנתבעת טענה בנוגע לשמירת החבות כי היא נהגה כפי שכל מעביד סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין, כי התובעת קיבלה הדרכות ואמצעי מיגון.
השופט בוקר שבסופו של דבר כאמור דחה את התביעה, אך ציין כי עדותה של התובעת בבית המשפט הייתה עדות מרשימה בכנותה, בהירה, קוהרנטית, עניינית והגיונית והיא התיישבה טוב יותר עם המסמכים, התמונות וסרטוני הווידיאו שצורפו לתיקי המוצגים, מאשר עדויות העדים מטעם הנתבעות וכן עדותו של מנהל החברה בבית המשפט, הייתה עדות מתחמקת, תמוהה, מלאת סתירות, מתפתלת וחסרת היגיון, אולם לא הוכח קשר הסיבתי בין התרשלותה של הנתבעת באשר לאי-אספקת מגני שורש כף היד לתובעת, ובין הנזק שנגרם ולכן יש לדחות את התביעה.
"ההוראה החקוקה היחידה הקשורה לרכיבה על סקטבורד היא ההוראה בסע' 65ג לפקודת התעבורה המחייבת חבישת קסדת מגן, והיא אינה רלוונטית לענייננו – לאור טיב הפציעה ומיקומה. למרות התוצאה אליה הגעתי, מצאתי כי בהליך שלפניי קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות, וכל צד יישא בהוצאותיו", כתב השופט בוקר והוסיף: "טענותיה העובדתיות של הנתבעת, אודות הקפדה לכאורה על נהלי בטיחות; אספקת מגנים לכולם; ודרישה מהמדריכים שלא לרכב כלל על סקטבורד, הופרכו והתבררו כטענות סרק, שגרמו להתארכות הדיון שלא לצורך".
_________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט יניב בוקר
_________________________________________________
