שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, הורתה לחברת ביטוח לפצות קטין שאביו נהרג בתאונת דרכים בסכום של 1.13 מיליון שקלים, זאת למרות שחברת הביטוח טענה כי לאב לא היה רישיון נהיגה בעת התאונה ונטל את הרכב ללא רשות. חברת הביטוח גם תשלם לבן כ-150 אלף שקלים שכר טרחת עו"ד.
התביעות הוגשו בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, על ידי הקטין והמוסד לביטוח לאומי, נגד מבטחת הרכב, זאת בעקבות שתי טענות שהועלו על ידי חברת הביטוח, האחת שלמנוח לא היה רישיון נהיגה בעת האירוע והאחרת מסתמכת על עדות צדדי ג' שהמנוח נטל את הרכב ללא רשות. אין מחלוקת שהתאונה הייתה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים.
חברת הביטוח אינה חולקת על כך שהרכב היה מבוטח אצלה אולם טוענת שהביטוח אינו מכסה את התאונה, בין משום כך שלמנוח לא היה רישיון נהיגה בעת האירוע ובין משום שהוא נטל את הרכב ללא רשות.
הרישיון לא נשלל
השופטת ציינה כי לא היה רישיון הנהיגה של המנוח בתוקף עקב אי תשלום קנסות ובמועד זה לא חלפה שנה מאז מתן הרישיון הזמני ואולם חלפה שנה מאז היה למנוח רישיון קבוע ורישיונו של המנוח לא נפסל או נשלל אלא לא חודש עקב אי תשלום קנסות. תעודת ביטוח החובה דורשת שהנהג יהא בעל רישיון נהיגה תקף במדינת ישראל ב- 12 החודשים שקדמו לתאונה.
רישיונו הזמני של המנוח היה בתוקף ומכאן שלכאורה לפי לשונה תעודת ביטוח החובה מכסה את נהיגתו ומסתפקת במונח "רישיון נהיגה תקף" ואינה מבדילה בין רישיון זמני לבין רישיון קבוע.
"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים", כתבה השופטת בהחלטתה, "באתי לכדי מסקנה שלא ניתן לקבל את טענת חברת הביטוח. בהינתן פסיקה מבוססת של בית המשפט לגבי מצבים דומים, ושעה שלא מדובר ברישיון שנפסל או נשלל מחמת פגם מהותי כלשהו בנהיגתו של המנוח, נכון לקבוע שיש להתייחס למועד פקיעת הרישיון הזמני דווקא ולא הרישיון הקבוע ובמועד זה לא חלפה שנה".
השופטת מור אל הוסיפה: "אף שרישיון הנהיגה של המנוח פקע קודם לתאונה עקב אי תשלום קנסות, משהיה לו רישיון זמני בתוקף כשנה לפני התאונה, שעה שלא נפל פגם מהותי בנהיגתו שדרש פסילת רישיון הנהיגה, אלא הרישיון פקע מטעם פיסקלי שאינו קשור לכושרו של המנוח לנהוג, נכון לקבוע שביטוח החובה מכסה את נהיגתו".
בת הזוג לא הוכיחה את גרסתה
באשר ללקיחת הרכב ללא רשות, גם כאן קבעה השופטת כי בת הזוג לא הביאה כל תימוכין לגרסתה שהמנוח לקח את המפתחות בלא הסכמתה. "גרסת בת הזוג במשטרה", נכתב בפסק הדין, "שהמנוח לקח את המפתחות, נמסרה מספר שעות לאחר התאונה, כשבת הזוג מלווה באמה, וכאשר ידעה שהמנוח לא בחיים ולא יכול לסתור את גרסתה".
לדברי השופטת, "לא יכול להיות שמץ של ספק שבת הזוג נבהלה וחששה מאוד מהשלכות התאונה הן כלפי אמה והן כלפי הרשויות, כאשר המנוח נהג ללא רישיון ונהרג בתאונה, כפי שהיה חושש כל אדם במצבה. בנסיבות אלה, ההכחשה הרפה יחסית בהודעה הראשונה משרתת את מטרות בת הזוג, הכחשה שהלכה והתעצמה ככל שחלף הזמן והתבררו לבת הזוג ולאם המשמעויות של מתן המפתחות. ככל שחלפו השנים היה ברור לשתיים שאין בידן לחזור בהן מן הגרסה ומכאן תיאור המנוח, עמו יצאה ובילתה, כעבריין וגנב בעת עדותה בניסיון להצדיק את התיאוריה שהיא תומכת בה".
_____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אורלי מור-אל
_____________________________________________________
