שופט בית משפט השלום בקריית גת, יניב בוקר, דחה תביעת לשון הרע שהגישה עו"ד תמר קידר נגד עיריית אשקלון לאחר שהוגשה נגדה תלונה כוזבת על ידי מי מטעמה של העירייה.
התלונה שהוגשה למשטרה ייחסה לה עבירות של זיוף ושיבוש מהלכי משפט בעקבות מסמך שהגיע מיו"ר ועדת הביקורת בעירייה.
למרות דחיית התביעה, השופט לא חייב את התובעת בהוצאות מאחר ומדובר היה במסמך שגוי שהפיקה העירייה בעצמה.
התובעת ייצגה את ד"ר שלמה סוויסה בהליכים משפטיים שונים נגד הנתבעת וראש העירייה.
במסגרת עתירה שהוגשה על ידי ד"ר שלמה סוויסה, באמצעות התובעת, צורף מסמך שקיבל ד"ר סוויסה מאת גורם בעיריית באשקלון שביקש להישאר בעילום שם.
המסמך העיד על סכומי הוצאות מימון וניהול ה"פייסבוק" של ראש העירייה, על ידי העירייה.
במסמך התגלו ממצאים חמורים בעלי השלכות משפטיות, ציבוריות ופליליות חמורות. המסמך הציג הוצאות של עשרות אלפי שקלים מידי בחודש, במהלך שנת 2018, על ידי העירייה, למימון ה"פייסבוק" של ראש העירייה (סכום כולל של למעלה מ-700 אלף שקלים).
דוברות העירייה, כך נטען בכתב התביעה, באמצעות הודעה לעיתונות, דברים שהם בבחינת דיבה ולשון הרע על התובעת ועל מרשה.
בהודעה זו נכתב, בין היתר, כי העירייה הגישה תלונה למשטרת ישראל בעניינה חשד לזיוף מסמך רשמי של העירייה וחשד לשיבוש הליכי משפט.
זויף או לא זויף?
כמו כן, בטרם הוצאת ההודעה לעיתונות, הוגשה תלונה כוזבת על ידי מי מטעמה של הנתבעת, על עבירות של זיוף ושיבוש מהלכי משפט,
כאשר נציגי הנתבעת יודעים שהמסמך אינו מזויף ולא האמינו שהוא מזויף.
התלונה על פי התביעה, הוגשה בכוונת מכוון, מתוך מטרה ברורה וזדונית להתנקם בתובעת ולהתנכל לה, כאשר נציגי הנתבעת יודעים שהמסמך אינו מזויף ולא האמינו שהוא מזויף.
העירייה טענה מנגד כי התובעת שרבבה עצמה לעניין וייצרה את "ההכפשות" כלפי עצמה, כאשר היא קושרת עצמה באופן אישי לפרשה ומגיבה מפיה ומטעמה ולא בשם העותר שייצגה. הבדיקה מול ספרי העירייה העלתה שהסכומים שפורטו במסמך אינם תואמים את הסכומים שהנתבעת שילמה לספקיה – וכלל, על פניו, נתונים שאינם נכונים, הבדיקה העלתה חשד טבעי וסביר כי הראיה נולדה לצורך ההליך המשפטי כנגד הנתבעת וכי זויפה על ידי גורם לא ידוע ובתלונתה במשטרה לא ייחסה הנתבעת את מעשה הזיוף או השיבוש לאף גורם, והבהירה שאינה יודעת מי שלח לעותר (מרשה של התובעת) את הראייה.
לאחר בדיקה נוספת, שנערכה בעקבות פגישה של מוסר המסמך עם נציגת העירייה, הובהר כי המסמך שנחשד כמזויף היה מסמך שהיווה חלק מדוח אקסל שהופק באופן שגוי – על ידי החברה לאוטומציה של הנתבעת, בעקבות בדיקה זו, הגישה הנתבעת הבהרה למשטרת ישראל כי הראייה הופקה כנראה בטעות ובתום לב.
בסיכומו של דבר, לאחר שהשופט בוקר עיין בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגי הצדדים, בחקירות העדות לפניי ובסיכומי טענות הצדדים, הגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות.
באמונה שלמה
"התלונה אמנם לא מייחסת לתובעת את זיופו של המסמך", כתב השופט, "ואף נטען בה כי לא ידוע מי שלח אותו, אך בחינת מלוא התלונה, ובמיוחד המילים 'תוך כדי ניסיון לשיבוש הליכי משפט', הייתה מביאה את הקורא הסביר לפקפק באופן ממשי במיומנותה של התובעת במשלח ידה, עת עשתה שימוש במסמך כזה במסגרת הליך משפטי. עם זאת, אין די במסקנה זו כדי לבסס חבות על פי החוק ויש לבחון האם עומדת לנתבעת הגנה מן ההגנות בחוק איסור לשון הרע".
"לאחר ששמעתי את חקירתה הנגדית הארוכה והאינטנסיבית של נציגת העירייה", הוסיף השופט, "שוכנעתי כי האמינה בדברי תלונתה במשטרה, בעת הגשתה. עיון בתלונה מלמד כי התלונה לא נוסחה באופן מופרז ולא ייחסה את מעשה הזיוף למאן דהוא. למעשה, העדה השיבה לחוקר שגבה את תלונתה, כי אינה יודעת מי שלח את המסמך המדובר. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי עומדת לנתבעת הגנת תום הלב בכל הנוגע להגשת התלונה במשטרה באשר לחשד לזיוף המסמך".
לצפייה ודירוג כבוד השופט יניב בוקר
