הרכב שופטי בית המשפט העליון, בראשות השופט עוזי פוגלמן, השופט יוסף אלרון והשופטת יעל וילנר, דחה ערעור של מורשע בעבירות אינוס, מעשה סדום, חטיפה לשם עבירות מין, שוד פציעה על גזר דינו. מוחמד אבו אלהיגא נידון על מעשיו ל-15 שנות מאסר וטען בערעור כי מדובר בעונש מחמיר. השופטים שדחו את ערעורו קבעו כי לא מדובר בעונש מחמיר, אלא אף מקל: "רוצה לומר, כי ככל שישנה סטייה מהענישה הראויה במקרה דנן, מדובר בסטייה לקולה, ולא לחומרה, המטיבה עם המערער".
על פי כתב האישום, בו הורשע אבו אלהיגא, בילו המתלוננת וחברתה במסעדה בקריית אתא, לצד מספר חברים נוספים. עת המתלוננת ישבה מחוץ למסעדה, הגיע המערער ברכבו, שוחח עמה והציע להסיעה. המערער חזר למקום ברכבו כשעה לאחר מכן, והציע בשנית למתלוננת ולחברתה כי יסיען לחיפה – השתיים נענו להצעתו, עלו לרכבו והמתלוננת התיישבה במושב הקדמי, סמוך למערער.
בהגעתו לקרבת ביתן בחיפה, החברה ירדה מהרכב, ובשלב זה המערער ביקש מהמתלוננת את מספר הטלפון שלה – האחרונה סירבה לבקשה, הודתה לו על ההסעה וביקשה לרדת מהרכב. המערער לא איפשר לה לצאת מרכבו, והחל לנהוג במהירות, בניגוד לרצונה ולמרות בקשותיה שיעצור. במהלך הנסיעה, הטלפון הנייד של המתלוננת החל לצלצל, ומשביקשה לענות המערער לקח ממנה את מכשיר הטלפון, השליך אותו מתחת למושבו ודחף אותה כשניסתה להגיע אליו.
המערער המשיך בנסיעה עד ל"מפעל נשר", ועצר את רכבו במקום שומם. שם, התיישב על המתלוננת, הוריד את מושב הכיסא שלה לאחור וגהר מעליה. המתלוננת ניסתה לפתוח את דלת הרכב והוציאה את רגלה מחוץ לרכב על מנת לברוח, אך המערער הורה לה להיות בשקט וטרק את הדלת על רגלה. בהמשך, תקף אותה, תוך שהוא מכה אותה בחוזקה בפניה, מניח את ידו על צווארה בכוח, חונק אותה, מושך את חולצתה בכוח וקורע את כפתוריה. בשלב זה, המתלוננת זעקה שאין לה אוויר והחלה לבכות.
המערער יצא מהרכב, הוציא ממנו את המתלוננת וגרר אותה למקום סמוך. שם, השעין אותה על גבי נגרר של משאית ואנס אותה וביצע בה מעשי סדום מספר פעמים ולאחר מכן שניסתה לברוח תפס אותה ואנס אותה עד אשר הגיע לפורקן. לאחר שהמתלוננת התלבשה ואספה את דבריה, המערער ניגש אליה, משך את חפציה בכוח, הפילה על גבה, הכניס את חפציה לרכבו ונמלט מהמקום תוך שהוא מותיר אותה חבולה וללא מכשיר הטלפון הסלולרי שלה, שנותר ברכבו.
המסך יורד על ההליך הפלילי
בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו 15 שנות מאסר והוא ערער על הכרעת הדין ועונשו ושופטי העליון פה אחד דחו את הערעור, לאחר שקבעו בין השאר באשר לעונש, כי הוא אינו נוטל אחריות על מעשיו או הביע חרטה.
"אף שאין לזקוף לחובתו את בחירתו לעמוד על חפותו, וודאי שאין בכך כדי להוביל להקלה עמו", נכתב בפסק הדין. "שיקוליו האישיים וצרכי משפחתו נסוגים למול חומרת מעשיו, והפגיעה הקשה והאכזרית במתלוננת, ואין כל מקום להקל בעונשו. יוער, כי העונש המקסימלי הקבוע בדין עבור עבירת האונס האלימה בה הורשע המערער הוא 20 שנה. דומה שמקרים מעין אלו וההרתעה הראויה בגינם הם שעמדו לנגד עיני המחוקק עת שקבע את העונש המירבי".
עוד נכתב בפסק הדין: "אני סבור כי בית המשפט המחוזי לא היה סוטה לחומרה מהענישה הראויה לו היה פוסק כי יש להשית על המערער עונש חמור יותר, זאת בשים לב למכלול העבירות בהן הורשע ולנסיבות ביצוען. רוצה לומר, כי ככל שישנה סטייה מהענישה הראויה במקרה דנן, מדובר בסטייה לקולה, ולא לחומרה, המטיבה עם המערער".
בטרם סיום, ציינו השופטים, כי בתיקי עבירות המין, הם נחשפים לא אחת לסיפוריהן הקשים של קורבנות העבירה, לעיתים במישרין במהלך עדותן ולעיתים באמצעות תסקירי נפגעות עבירה. "כל אחת וסיפור הפגיעה הקשה בה, כל אחת וסיפור חייה", כך כתבו. "כיצד ואיך נקלעו לרוע מזלן לפתע פתאום לאירוע אשר ישנה את חייהן. חיים שלא יהיו עוד כפי שהיו עובר למפגש האלים עם התוקף, המותיר את חותמו בגופן ובנפשן מעתה ואילך. המסך יורד על ההליך הפלילי עם סיומו, ואולם הן תאלצנה לחיות עם תוצאות הפגיעה בהן, מדי יום, שנים רבות בהמשך חייהן, בערותן ובשנתן".
"כך גם קורבן העבירה שלפנינו – בחורה צעירה, אשר עלתה בגפה לישראל לבנות לה עתיד אחר, אופטימי ובהיר יותר מהמקום ממנו באה. המתלוננת נחקרה ממושכות על דוכן העדים והמשיכה להתייצב במהלך שמיעת הראיות – וכך גם התייצבה לפנינו, יושבת בשקט עם המלווה אותה, אוחזת בידה, מבטה הנוגה מלווה את הטוענים במהלך הדיון. אין לנו אלא לקוות כי תדע לשקם את חייה ותוכל להשיבם למסלולם, כפי שהיו עובר להתרחשות האירוע הקשה והטראומתי אותו חוותה", סיכמו השופטים.
____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עוזי פוגלמן
_____________________________________________________
