שופט בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אייל אברהמי, דחה את התביעה אותה הגישה שירה רבן נגד שרה נתניהו בגין התעמרות בעבודה. רבן עובדת משק בית חרדית הגישה את התביעה כנגד שרה נתניהו ונתבעות נוספות ,בקשר לתקופת עבודתה (משך פחות מחודש ימים) במעון ראש הממשלה ,עת התגוררה בו משפחת ראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו.
במסגרת כתב התביעה, התמקדה התובעת בטענות בדבר התעמרות בעבודה כאשר זו התבטאה לגישתה בנהלי ותנאי עבודה שיצרו סביבת עבודה קשה, וכן באירועים ספציפיים העולים לטענתה לכדי התעמרות בעבודה. שרה נתניהו הכחישה את הטענות בדבר נהלי עבודה ותנאי עבודה שתיארה התובעת, ועדים מטעמה תמכו גם הם בגרסתה זו. ביחס להתנהגויות מתעמרות, נטען כי האירועים עליהם סיפרה התובעת לא אירעו.
חברת שירותי הניקיון שנתבעה אף היא, טענה שיש לדחות את התביעה נגד הנתבעות האחרות, שכן התובעת היתה עובדת של חברת הניקיון בלבד. לכך הוסיפה, כי התגבשות עילת ההתעמרות מחייבת להוכיח קיומה של התנהגות מתעמרת וכן מודעות להתנהגות והתובעת לא הרימה את הנטל הראייתי להוכיח תנאים אלו, בפרט משלא עדכנה או התלוננה על האמור בפני המעסיקה.
גם משרד ראש הממשלה הדגיש כי התובעת אינה עובדת מדינה בכלל, ועובדת המשרד בפרט שכן עבודת התובעת התקיימה במעונו הפרטי של ראש הממשלה (כלומר, בקומות השניה והשלישית של המעון, ולא בקומה הראשונה שנחשבת למעון הרשמי ונמצאת באחריות משרד ראש הממשלה). לפיכך, נטען שיש לדחות את התביעה נגדו.
בלי הוכחות
במסגרת פסק הדין הגדיר בית הדין את עילת ההתעמרות בעבודה בהתבסס על הפסיקה והספרות בתחום. בית הדין קבע כי לצורך התגבשות העילה נדרשים שלושה תנאים מצטברים: קיומה של "התנהגות מתעמרת או מתנכלת", שבוצעה "כלפי אדם במסגרת עבודה" וכן "באופן מתמשך". בית הדין המשיג את התנאים וכיצד יש לבחון אותם. כן הודגשה חשיבות קיומה של בחינה אובייקטיבית של התנאים המצטרפת לבחינתם מבחינה אישית ובהתחשב במהימנות הצדדים. כמו כן, הובהר כי ישנה חשיבות מכרעת לנסיבות המקרה, ואין מקום לקבוע כללי אצבע שיחולו ביחס למקרים שונים, או ביחס לעובדים שונים באותו מקום עבודה.
לאחר מכן, בחן בית הדין את מהימנות הצדדים, וקבע כי גרסתה של התובעת אינה מהימנה. בנסיבות אלו, במסגרת יישום ניתוח העילה במקרה הקונקרטי, נקבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי אכן התקיימה התנהגות מתעמרת. בנוסף, נקבע כי גם התנאי של חזרתיות (התנהגות המבוצעת "באופן מתמשך") לא יכול היה כלל להתקיים גם אילו התקבלה גרסתה של התובעת. זאת, בייחוד לאור הנתונים של תקופת העבודה הקצרה בה עבדה התובעת (20 ימי עבודה בפועל) ועדויות אחידות של ההגנה לפיהן השתים כלל לא נמצאו בקומה השניה לבדן.
בסיכום הדברים הדגיש בית הדין כי "הגם שיש לברך על צמיחתה של עילה זו, לאור המשמעות שיש לה לשמירה על זכויותיהם של עובדים ועל גיבוש סטנדרט ראוי לסביבת עבודה מכבדת ולתנאי עבודה נאותים, ראוי לזכור כי עילה זו אינה בלתי מוגבלת. אין לכחד בהשלכות שעשויות להיות להרחבה יתרה של עילה זו אשר עשויות להוביל להרתעה של מעסיקים מקיומה של אינטראקציה עם עובדיהם, ולפגוע במרקם העדין של מערכת היחסים הטבעית והפשוטה בסביבת העבודה, בחברה הישראלית".
_________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אייל אברהמי
________________________________________________________
