דיירת ששכרה דירה בגבעתיים נקלעה לוויכוח עם בעלת הבית על ליקויים במקום, וכשעזבה הופתעה לגלות שהערבות שהפקידה בטרם כניסתה לגור בדירה הופקדה על ידי המשכירה והגישה נגדה תביעה. שופט בית משפט השלום בת"א, עדי הדר, קיבל תביעה של שוכרת נגד משכירה להחזר ערבות שחולטה וסכומים שנטען שנגבו ביתר. וחייב את המשכירה במלוא התביעה בסך כ-14 אלף שקלים וכן ב-18 אלף שקלים הוצאות ושכ"ט עו"ד. "הנתבעת", כתב השופט הדר בהחלטתו, "ניסתה לנצל כוחה כמשכירה ביחס לשוכרת על מנת להתחמק מחובתה לשאת במימון תיקון הסתימה ללא הצדקה, על יסוד השערה שהשוכרת אשמה בגרימת הסתימה".
התובעת טענה בכתב התביעה שהיא והנתבעת חתמו על הסכם שכירות על פיו שכרה מהנתבעת דירה בת 2.5 חדרים בגבעתיים לתקופה של 12 חודשים. על פי ההסכם, היא מסרה לנתבעת ערבות בנקאית על סך 12 אלף שקל וכן המחאות להבטחת תשלומים לרשויות. חתימת ההסכם נעשתה באמצעות מתווך ובגין שירותי התיווך היא שילמה דמי תיווך בסך 3,800 שקלים בתוספת מע"מ.
מי אשם בנזילה?
עוד נטען שזמן קצר לאחר מכן, הוצפה האסלה במושכר ועמה כל רצפת חדר השירותים באופן שמנע שימוש בשירותי הדירה. היא עדכנה בכך את הנתבעת מיידית וביקשה כי תזמין בעל מקצוע לתיקון התקלה. בעל המקצוע הגיע לדירה ובדיקתו העלתה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי מקור התקלה נעוץ בצנרת הישנה בדירה ולא כתוצאה משימוש לקוי שלה בשירותי הדירה. בעל המקצוע הסביר כי מאחר ומדובר בצנרת ישנה מאוד, ישנו סיכוי כי התקלה תחזור וכי השירותים יוצפו שוב בעתיד כל עוד לא יבוצע תיקון יסודי בצנרת.
עוד טענה הדיירת בתביעתה, כי בעל המקצוע התקשר לבעלת הנכס, בנוכחות אביה, על מנת להסביר לה מה העלתה בדיקתו. הנתבעת ביקשה מבעל המקצוע כי יציג מצג שווא לפיו התקלה נגרמה מהשלכת חפצים לשירותים על ידי התובעת. בעל המקצוע סירב בתוקף לבקשת הנתבעת. בעל המקצוע ביצע טיפול נקודתי בתקלה, אך לדבריו התיקון שביצע פתר את התקלה באופן זמני בלבד.
על אף האמור, בעלת הדירה סירבה בכל תוקף לשאת בעלות הטיפול בתקלה ודרשה כי התובעת תישא בכך וזאת על אף שמדובר בתקלה הנובעת מבלאי סביר, אשר האחריות לתיקונו חלה באופן בלעדי על הנתבעת בהתאם לתנאי ההסכם. "לא זו אף זו", נכתב בתביעה, "משהבינה הנתבעת כי ההסכם אינו תומך בעמדתה, ביקשה ממנה לחתום על נספח להסכם שישנה תנאיו לעניין זה וכי במידה והיא מסרבת לכך, באפשרותה לסיים את ההסכם ולפנות את המושכר".
הדיירת טענה עוד, שהנתבעת והיא הגיעו להסכמה לפיה, לפנים משורת הדין ולצרכי פשרה בלבד, תקופת השכירות תסתיים והן תבצענה ביניהן חלוקה יחסית של דמי השכירות, תשלום חשבונות לרשויות ולוועד הבית בגין מחצית חודש ספטמבר. בנוסף, סוכם כי הנתבעת תשיב לה את כל הבטוחות שנמסרו לה על פי ההסכם, לרבות הערבות הבנקאית.
השופט: "המשכירה ניצלה את כוחה"
בהתאם להסכמת הצדדים נערכה התובעת לפינוי הדירה במועד הפינוי המוסכם. עוד טענה, כי נדהמה לקבל מהנתבעת מכתב בוטה ומזלזל שבו חזרה בה מהסכמת הצדדים ודרשה בחוסר תום לב ושלא כדין כי היא תישאר עד לתום תקופת השכירות במושכר מחד ומאידך עמדה בסירובה לשאת בעלויות תיקון התקלה לרבות תקלות עתידיות שינבעו מהליקוי בצנרת, וזאת בניגוד לקבוע בדין ובהסכם. לחילופין, דרשה כי היא תמצא שוכרים חלופיים.
השופט עדי הדר קיבל לבסוף את גרסת התובעת לפיה הדירה הוצפה שכן תואמת חוות הדעת של המומחה מטעמו. מנגד, הנתבעת לא הגיעה לדירה כדי לבחון בזמן אמת הטענה שהדירה הוצפה. כמו כן, הסתמכות הנתבעת על דברים שאמר לה השרברב שי, חייבו אותה להעיד אותו ולא לצטט כביכול את דבריו.
בית המשפט גם קבע כי "הנתבעת ניסתה לנצל כוחה כמשכירה ביחס לשוכרת על מנת להתחמק מחובתה לשאת במימון תיקון הסתימה ללא הצדקה, על יסוד השערה שהשוכרת אשמה בגרימת הסתימה. חשוב מכך, המשכירה ניסתה להתנער מחובתה לבצע תיקון יסודי בדירה שימנע הצפות עתידיות".
_______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עדי הדר
________________________________________________________
