שופט בית משפט השלום בחיפה, אהרן שדה, דחה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לאישה שלטענתה נפלה בשטח בית החולים רמב"ם, זאת לאחר שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את המפגע לו היא טוענת. "לא ניתן במאזן ההסתברות הנדרש, לבסס הכרעה לפיה יש לייחס לנתבעת רשלנות או הפרת חובה זהירות קונקרטית שגרמה לתאונה נשוא התביעה", כתב השופט בהחלטתו.
לגרסת התביעה, לאחר ביקור בן משפחה שהיה מאושפז בקומה השישית של הבניין הראשי בבית החולים רמב"ם, בעת היציאה מאותו בניין והליכה ברחבת הכניסה לכיוון שער היציאה מבית החולים ועוד לפני מעבר החצייה המצוי על הכביש המפריד בין הרחבה ולבין עמדת הביטחון (והבניין הישן ההיסטורי), נתקלה התובעת בבור תאורה השקוע בקרקע שהיה חסר בו המכסה העליון, נפלה ונחבלה.
על פי התביעה, סירבה התובעת לחזור לבית החולים לשם קבלת טיפול וביקשה כי תילקח לביתה זאת משום שבאותו ערב ממש התקיימה חתונת בתה באולם אירועים והתובעת לא רצתה שאשפוזה או אפילו האיחור שייגרם עקב בדיקתה בבית החולים יעיבו או יפגעו בשמחת המשפחה או בחתונה ולכן עזבה את שטח בית החולים ונסעה לכיוון ביתה.
גם המומחה לא בטוח
אלא שהכאבים התגברו מאד ולא היה מנוס אלא לפנות את התובעת לבית החולים פוריה שם אובחן שבר במפרק הירך. בפן הרפואי, נוכח הפערים שבין חוות דעת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט הוא ד"ר אורן בן לולו אשר קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% אך הוא לא היה לגמרי בטוח שמדובר בנכות עקב האירוע נשוא התביעה.
המדינה בסיכומיה חלקה על כך שהתובעת נפלה ונפגעה ביום התאונה הנטען עם תום הביקור בבית החולים וטוענת כי לכל היותר נפלה כשהגיעה לביתה או במהלך חתונת ביתה. מעבר לכך, המחלוקת העיקרית נגעה לשאלת המיקום המדויק של מקום התאונה קרי האם התובעת באמת נתקלה באותו פס תאורה שקוע שתמונתו צורפה על ידה והאם מכסה אותו פס תאורה היה חסר ולכן נוצרה שם מעין תעלה עמוקה.
השופט שדה קבע כי לא הוכח מקום התאונה המדויק וגם אם הוא היה קובע שהתאונה ארעה על גבי פס התאורה, לא הוכח שהיה בו מפגע, לא שהמכסה היה חסר ולא שיש בו פגם אחר.
ללא רשלנות
"אין בנמצא", כתב השופט שדה, "תיאור של מנורת ניאון או נורה אחרת שהתנפצה עקב הדריכה בתעלה, אין תיאור של חוטי חשמל גלויים וכל מה שיש זה צילום של פס תאורה שלא נראה חדש, לא נראה ישן, לא נראה מתוקן ולא נראה פגום, סתם פס תאורה המוטמע במדרכה שאי אפשר ללמוד ממנו דבר".
עוד הוסיף השופט שדה: "אפשר לומר ולהניח שאולי אכן היה איזה שהוא הפרש גבהים זעיר באבן המרוצפת במקום, ללא קשר למנורה ובו באופן כלשהו נתקלה התובעת אך גם במקרה כזה, הדין והמסקנה דומים. אשר על כן והגם שחלק לא מבוטל מגרסת התביעה מתקבל, עדיין לא ניתן במאזן ההסתברות הנדרש, לבסס הכרעה לפיה יש לייחס לנתבעת רשלנות או הפרת חובה זהירות קונקרטית שגרמה לתאונה נשוא התביעה".
______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט אהרן שדה
______________________________________________________
