שופט בית משפט המחוזי מרכז, גיא שני, הורה לחברת ביטוח כלל לשלם פיצוי בסכום של כשני מיליון שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עורך דין, לתובע שעבר תאונת דרכים ואחוז הנכות שלו הועמד על 30 אחוזים. במהלך המשפט התברר כי חוקר פרטי שנשלח לתעד את התובע שהוא עובד כרגיל, תיעד בטעות את קרוב משפחתו של התובע.
התובע, בשנים שקדמו לתאונה עבד כמכונאי רכב. לפני מספר שנים, רכב פגע ברכבו של התובע מאחור. התובע פונה באמבולנס לבית החולים "הלל יפה", שם דיווח על כאבי גב וצוואר. לאחר מכן כך על פי התביעה, התובע הופנה למרפאת כאב ועבר הזרקות לעמוד השדרה ונזקק לטיפול נפשי ונטל תרופות שונות ודיווח לרופאיו כי הוא "חי על תרופות נגד כאבים", באחרונה גם אושר לו שימוש בקנאביס רפואי.
במטרה לקעקע את התביעה, עקבה חברת הביטוח אחר מי שחשבה שהוא התובע והגישה לבית המשפט תצהירי חוקרים ודו"ח חקירה. חשיפתם של מסמכים אלה הושהתה בהתאם להלכת סוויסה, והנתבעת ביקשה לעשות בהם שימוש בחקירות הנגדיות, על מנת להראות כי הקשיים והמגבלות שמתאר התובע אינם באים לידי ביטוי במציאות (ולמעשה הוא עובד כמנהל עבודה במוסך). אלא שאז במהלך ישיבת ההוכחות, הייתה זו דווקא חברת הביטוח שהופתעה לגלות כי המעקב בוצע בשגגה אחר קרוב משפחה של התובע (אחד העדים במשפט), ולא אחר התובע עצמו. כלומר, מדובר היה במעקב חסר ערך.
נכות קבועה
בסופו של דבר, למרות שהנכות הרפואית של התובע הועמדה על 30% קבע השופט שני כי יש לחשב את הפיצוי לנפגע בתאונת הדרכים לפי 40% בשל העובדה שבעקבות התאונה איבד את יכולתו לעבוד במקצוע.
"באתי לכלל מסקנה", כתב השופט שני, "כי יש להעמיד את שיעור הגריעה מיכולת ההשתכרות על 40%. כאמור, איני סבור כי ניתן לקבוע ששכרו הנוכחי של התובע (כ-2,000 שקלים) משקף את יכולת ההשתכרות שלו במומו, אך בד-בבד, שוכנעתי כי הוא איבד למעשה את מקצועו כמכונאי רכב – מקצוע שאליו הוכשר ושבו עסק מתחילת דרכו. אכן, התובע צעיר, פתוחים בפניו אפיקים תעסוקתיים אחרים, ועליו לנקוט אמצעים סבירים להקטנת הנזק. אך יש להתחשב בקשיים התפקודיים – מבחינה פיזית ומבחינה נפשית – שילוו אותו בכל אשר ילך (ובל נשכח את הקשר האפשרי בין תחלואה נפשית לבין כוח רצון)".
השופט שני הוסיף: "בסופו של יום מצאתי כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, ובהינתן משלח ידו הקודם של התובע והיעדר ביטחון תעסוקתי, יש לקבוע כי הגריעה מיכולת ההשתכרות גבוהה יותר משיעור הנכות הרפואית, אם כי לא במידה שהתובע טוען לה. כאמור, לדידי הפגיעה ביכולת ההשתכרות היא בשיעור של 40%. כפי שיתבהר מיד, משמעות הדבר היא כי כושר ההשתכרות של התובע במומו הוא באזור שכר המינימום, ולדידי מדובר בהערכה סבירה בנסיבות העניין".
_____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט גיא שני
______________________________________________________
