שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אירית קלמן ברום, דחתה תביעה להשבת כספי הלוואה אותה העניק התובע לחברו, זאת לאחר שזה הכחיש את החוב. השופט קלמן ברום שחייבה את התובע ב-10 אלף שקלים הוצאות קבעה כי על התובע להוכיח אותנטיות של מסמך כשהנתבע כופר בחתימתו על מסמך.
בין התובע והנתבע שררו במשך השנים יחסי ידידות. במהלך שנות חברותם חברו למיזמים עסקיים משותפים, חלקם בשיתוף מלא ובחלקם חלקו רווחים ומתן הלוואות הדדיות. בשלב מסוים, במועד שאינו ידוע ועל רקע שאינו ידוע, פרץ ביניהם משבר ויחסי האמון שנרקמו במהלך השנים הוחלפו בחילופי תביעות ודרישות כספיות.
על פי התביעה, התובע דורש השבת כספי הלוואה שהעניק לטענתו, הנתבע קיבל רשות להתגונן, על בסיס הכחשת החוב וטענה שהכספים אשר הועברו מהתובע, הועברו כחלק משותפות עסקית, קניית נדל"ן בקוסטה ריקה, ולא כהלוואה. הנתבע התכחש להסכם שצורף, טען שמדובר בזיוף באמצעות פוטומונטאז' או החתמה בעורמה.
התובע שהינו אזרח ישראלי המתגורר שנים רבות בעיר ניו-יורק, טען כי ניהל עסקים משותפים בארץ ובחו"ל עם הנתבע ובמשך שנות היכרותם שררה ביניהם חברות קרובה, אותה ניצל הנתבע לרעה כדי להתחמק מתשלום.
חיכה 4 שנים לגביית החוב
לפני כשמונה שנים נחתמו בין הצדדים ובפני נוטריונית מסמכים שונים ובהם הסכם הלוואה בהם נטען כי הנתבע קיבל מהתובע הלוואה בסך 683 אלף דולר ארה"ב תוך התחייבות להחזירה לתובע, ללא הפרשי ריבית, כעבור כשנה. התובע טען כי לא הפעיל לחץ על הנתבע להחזיר את ההלוואה נוכח קושי תזרימי של הנתבע אך הזכירה בשיחות בין הצדדים ורק כעבור כ-4 שנים החל לפעול לגביית החוב.
מנגד טען הנתבע, כי הסכם ההלוואה מוכחש ועולה חשד כבד שהוא מזויף. העברת הכספים על ידי התובע נעשתה עוד בשנת 2009 במסגרת השקעה במיזם נדל"ן בקוסטה ריקה לרכישת חברה שבבעלותה חווה חקלאית עם עצי "טיק".
התובע נענה להצעת הנתבע להצטרף לחלקו בפרויקט, שבו חבר הנתבע למשקיע הנוסף במטרה לשנות את ייעוד הקרקע. לאחר שהנתבע עניין את התובע בפרויקט, שוחחו הצדדים עם המשקיע הנוסף לגבי העסקה, סוכם כי המשקיע ישקיע 50% והנתבע יתחלק עם התובע במחצית השנייה באופן שהנתבע ישקיע 35% והתובע ישקיע 15%. סכום ההשקעה הכולל היה 4.5 מיליון דולר בתוספת 50 אלף דולר הוצאות משפטיות. השקעת התובע בסך 683 אלף דולר הועברה ישירות אל המשקיע הנוסף.
נטל הראייה
בסופו של דבר ההשקעה בפרויקט קוסטה ריקה לא הצליחה בעקבות משבר ה'סאב-פריים' בארה"ב, אשר פקד מדינות נוספות ופגע בעיקר בתחום הנדל"ן. כבר בשנים 2010-2011 ולאחריהן, התברר לצדדים כי הסיכוי לממש את ההשקעה לא גבוה ויחלפו שנים רבות עד שניתן יהיה, אולי, להחזיר את ההשקעה.
השופטת קלמן ברום דחתה את התביעה וציינה כי במהלך שמיעת הראיות, עלה קושי לתת אמון בגרסה זו או אחרת משגרסת כל אחד מהצדדים אינה חפה מתהיות וסתירות.
"מהמסמכים שהוצגו", כתבה השופטת בהחלטתה, "לא ניתן לקבל תמונה ברורה ומשכנעת לגבי מהות העסקאות שנוהלו בין הצדדים. הרושם שנוצר ששני הצדדים מגלים טפח ומכסים טפחיים. שני הצדדים משלימים בעדויות בעל פה את החוסר במסמכים, ההסבר למסמכים הדלים והעדר דיווחים בכתב, בפי שניהם, נשען על יחסי החברות הטובים ששררו ביניהם, יחסי אמון עד כדי כך שלא הצריכו להרבות ברישומים, הסתפקו בדיווחים בעל פה, העבירו כספים ללא בטחונות וכיוצא בזה".
עוד צוין כי ההכרעה בפסק הדין תהיה על סמך נטלי הראיה והשכנוע. "ככלל", כך נכתב, "המוציא מחברו עליו הראיה, על התובע נטל השכנוע להוכחת תביעתו עליו לעמוד בנטל הראיות לביסוס תביעתו. תמיהות רבות אופפות את נסיבות העברת הכספים מהתובע לידי המשקיע עבור הנתבע. תמיהות אלה נעוצות ביחסים שבין הצדדים, בעסקאות שבוצעו על ידם כשכנראה חלקן סמוי מהעין, עסקאות ללא רישומים וללא הסכמים מסודרים. בסיכומם של דברים הנני קובעת כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל השכנוע ברמת הוודאות הנדרשת במשפט האזרחי. ראיות הנתבע אינן נקיות מספקות באופן שכפות המאזניים נותרו מעוינות".
__________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אירית קלמן ברום
__________________________________________________________
