שופט בית משפט השלום בפתח תקווה, אמיר לוקשינסקי-גל, קיבל את בקשת המדינה לסילוק תביעה שהוגשה על ידי תובעת שלטענתה נפגעה על ידי בית המשפט, זאת מחמת חסינות משפטית. השופט לוקשינסקי-גל, הורה לתובעת לשלם הוצאות בסך 2,000 שקלים. "לא מצאתי בהתנהלות השופט בדל של קצה לחשש כלשהו ל'שחיתות'", כתב השופט בהחלטתו.
עניינה של התביעה, הינו תביעת פיצויים של התובעת מהנתבעת בטענה כי מדינת ישראל פגעה בתובעת באי בדיקה טיוח תלונות שהוגשו לנציבות תלונות על שופטים וכן בית משפט השלום תל אביב, פגע בתובעת ע"י מותב שרצה לעצמו את כספי התובעת ולכאורה. התביעה נסבה בעיקרה על הליך פירוק שיתוף שהתנהל במהלך השנים 2013-2015 בבית משפט השלום בתל אביב, בקשות רשות ערעור שהוגשו בעניין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ותלונות שהגישה התובעת לנציבות תלונות הציבור על שופטים.
"השופט פגע בי"
בתביעה נטען, בין היתר, להתנהלות "שערורייתית" של הגורמים השונים, עבירות של "סחיטה באיומים", מתן החלטות רבות במעמד צד אחד, ניהול משפט לא תקין, שיבוץ מכוון של מותבים המוטים לטובת הצד שכנגד, היכרות מוקדמת בין השופט לצד שכנגד, טיוח תלונות, ועוד. כן הועלו טענות כלליות כגון הנהלת בתי המשפט לא גיבשה קו אחיד לטיפול בתביעות לפירוק שיתוף במקרקעין מרצון.
בבקשה לסילוק על הסף טענה המדינה, כי עילת התביעה שעניינה התנהלות המותבים שדנו בעניינה של התובעת והחלטותיהם נחסמת מחמת החסינות השיפוטית הקבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין ואשר נפסק לגביה בפסיקת בית המשפט העליון כי היא מהווה חסינות מהותית המגינה גם על המדינה כנתבעת; ואילו עילת התביעה המתייחסת להחלטות נציבות תלונות הציבור על שופטים נחסמת מחמת סעיף 24(ג) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, המורה כי בית המשפט לא ייזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של הנציב בעניין תלונה.
ביחס לטענות הכלליות כגון היעדר גיבוש "קו אחיד" של הנהלת בתי המשפט, דינן דחייה על הסף מחמת היעדר עילה, שכן הנהלת בתי המשפט היא גוף מנהלי ולא גוף שתפקידו להנחות את השופטים במלאכת השיפוט, לרבות בתוכן ההחלטות ובפסקי הדין, וכי ככל שהתובעת הסתייגה מהחלטה כלשהי דרך המלך היא פנייה לערכאות הערעור, כפי שאף נעשה על ידה. התובעת התנגדה לסילוק התביעה על הסף. טענתה המרכזית הינה כי מדובר בטענות ל"שחיתות" אשר החסינות שבפקודת הנזיקין אינה חלה לגביה.
איפה השחיתות?
בסיכומו של דבר, השופט לוקשינסקי-גל קיבל את בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף, כאשר הוא ציין כי הבסיס העובדתי ביחס לטענות התובעת, הינו דל ורעוע, ואינו מהווה ולו קצה של בדל ראיה להתנהלות בזדון והן לא מקימות חשש ולו לכאורי ל"זדון" או ל"שחיתות" מצד בית המשפט.
"בחנתי את ההחלטות", כתב השופט לוקשינסקי-גל, "ולא מצאתי בהן בדל של קצה לחשש כלשהו ל'שחיתות'. רבות מההחלטות הן החלטות טכניות, על גבי הודעות עדכון שונות, כגון 'אני מודה לכונס הנכסים על הודעת' (ונוסחים דומים) ביחס לעדכונים טכניים של הכונס, כגון ביחס להליך בקשת רשות הערעור שהגישה התובעת בהליך".
עוד נכתב בהחלטה כי "התובעת ידעה להגיש בקשות רבות והליכי ערעור, ולכן אף אילו סברה שנפגעה זכות כלשהי שלה, כגון לעניין קביעת שכר הכונס, היה באפשרותה להשיג על ההחלטות בדרכים הקבועות בדין (כפי שאכן עשתה ביחס להחלטות שונות) וגם היבט זה שולל אפשרות קלושה של 'שחיתות' או 'זדון'".
_______________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל
_______________________________________________________________
