שופט בית משפט השלום בתל אביב, עדי הדר, קיבל בחלקית תביעה של תובעת שלטענתה הפקידה אצל חברתה כרבע מיליון שקלים במזומן וזאת לא החזירה לה אותו. השופט הדר הורה לנתבעת להחזיר לה 105 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד.
התובעת טענה בכתב התביעה כי היא והנתבעת היו חברות טובות מזה שנים רבות, הכירו לראשונה כקונה ולקוחה כאשר התובעת עבדה בחנות בגדים ואילו הנתבעת נהגה לערוך קניות בחנות בה עבדה התובעת. התובעת טענה שהרגישה כי הנתבעת הינה חברת נפש של ממש, סמכה עליה בלב שלם ונתנה בה אמון, כל זאת עד קרות האירוע נשוא התובענה.
התובעת טענה כי נאלצה לטוס לטורקיה על מנת להביא סחורה לחנות הבגדים שבבעלותה. היא סמכה מאוד על הנתבעת, הפקידה בידיה הנאמנות סך של 240 אלף שקלים למשמורת בטרם טיסתה לחו"ל, אשר את חלקם קיבלה בירושה מאביה וחלקם הינם חסכונות פרי עמלה הקשה מעבודתה.
התובעת טענה עוד, כי שמשחזרה לישראל, פגשה בנתבעת וביקשה את כספה בחזרה, אולם לתדהמתה הרבה, ובניגוד לכל תרחיש שאי פעם הייתה יכולה להעלות בדמיונה, טענה בפניה הנתבעת כי הכסף אינו נמצא ברשותה עוד. תחילה טענה הנתבעת כי הכספים נגנבו, לאחר מכן שינתה מגרסתה וטענה כי תרמה את הכספים עבור ילד חולה באודסה, וכי הכספים עתידים לחזור בקרוב וברגע שיחזרו, היא תשיב אותם לתובעת. הנתבעת משכה אותה בלך ושוב ועד ליום הגשת כתב התביעה לא השיבה לה את כספה בחזרה.
"כסף מלוכלך"
הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובעת מסרה לה תיק וטענה שמכיל מסמכים. כאשר התובעת קיבלה ממנה התיק בחזרה, היא פתחה בנוכחותה את התיק ואז התברר לנתבעת כי התיק הכיל כספים. הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה את אשר הפקידה אצלה.
עוד טענה בכתב ההגנה שכתב התביעה אינו מגלה עילה, שעה שהתובעת קיבלה את אשר הפקידה למשמורת אצלה והיא נאלצה לפעול בהליך צו הגנה כנגד התובעת אשר תקפה אותה ואף החלה לשלוח לביתה ולבית עסקה עבריינים ומבירור לעומק עלה בכלל כי התובעת חטאה והחטיאה אותה, עת הכספים המדוברים היו בכלל כספי סמים אשר היו שייכים לבן זוגה.
הנתבעת טענה כי התובעת הגיעה אליה לעבודה וביקשה ממנה לשמור לה תיק אשר בהתאם לטענת התובעת היו בו מסמכים לרשויות המס. התובעת הודיעה לה כי בתוך מספר ימים תשוב לקחתו. רק כעבור שלושה חודשים הגיעה התובעת לבית עסקה, והנתבעת הפנתה אותה לאותו ארון בו אוחסן התיק. התובעת הוציאה את התיק ובפעם הראשונה פתחה אותו מולה.
למה לא ספרת את הכסף?
רק בעת פתיחת התיק היא הבינה שהתובעת אחסנה אצלה תיק אשר תכולתו היה כסף ובמזומן. התובעת הוציאה את המזומנים ספרה אותם לעצמה כאשר חלק הכניסה לכיסה וחלק בחזרה לתיק, וביקשה ממנה לסחוב לה את התיק לרכב שלה היות והינו רחוק ובשל החשש שעוקבים אחריה.
השופט הדר שהורה לנתבעת כאמור להחזיר חלק מהכסף ציין כי לא הוכח שמקור הכספים בביצוע עבירה פלילית וחקירת התובעת העלתה שבבעלותה מכונית יקרה שנתפסה ע"י משטרת ישראל ורשות המיסים, וציין כי "יכול להיות" שבעלה של התובעת נעצר עקב חשד למכירת סמים ממריצים ונערך חיפוש בביתה ובמשרד אך אין די בכך כדי להוכיח שהכסף נובע מדבר עבירה.
"החשדות בדבר מהות הכסף הובאו לפני המשטרה בהרחבה במסגרת תלונות הדדיות שהתובעת הגישה נגד הנתבעת בגין גניבה והנתבעת הגישה נגד התובעת בגין תקיפה. התובעת גוללה בחקירתה במשטרה את טענתה שהנתבעת גנבה ממנה הסך של 240 אלף שקלים ואף נדרשה לטענה של הנתבעת ש'הכספים מלוכלכים'. כל אלה, אינם מתיישבים עם טענת הנתבעת שמקור הכספים בביצוע עברה פלילית", כתב השופט הדר.
עוד הוסיף לגבי סכום הכסף: "מצופה היה שהתובעת תספור בנוכחות הנתבעת את סכום הכסף ותחתים אותה על מסמך שבו תציין סכום הכסף שנספר. אולם, היא לא עשתה כן ומחדלה גרם לכך שהיא לא הוכיחה כי הפקידה הסך של 240 אלף שקלים אצל הנתבעת. ביהמ"ש קובע כי על יסוד הראיות שהובאו, עולה שהסכום שהופקד היה סכום משמעותי, לא מאות, ולא אלפי שקלים".
___________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עדי הדר
___________________________________________________________
