נשיא בית המחוזי בחיפה, השופט רון שפירא, דחה עתירת אסירה ביטחונית לאחר שוועדת חריגים לאישור טיפולים רפואיים של שירות בת הסוהר סירבה לאשר לה מימון טיפול, שאיננו תפקודי במהותו.
העותרת הינה אסירה ביטחונית, המרצה 11 שנות מאסר בגין ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה. היא עוברת טיפולים וביקורות רפואיות בתחום האורתופדיה והפלסטיקה לטיפול בכוויותיה, שנגרמו בעקבות אירוע החבלה בגינו היא מרצה את עונש המאסר. לעותרת הומלץ על ביצוע ניתוח לשחזור אף על ידי מתלה מהמצח. ועדת חריגים לאישור טיפולים רפואיים של המשיב סירבה לאשר את מימון הטיפול, שאיננו תפקודי במהותו.
האסירה טענה שעל שב"ס לספק לאסיריו את שירותי הבריאות הכלולים בסל הבריאות הכללי, מבלי להבחין בין טיפולים תפקודיים לטיפולים שאינם תפקודיים. המשיב טען שחובתו למתן טיפול רפואי לאסירים מצטמצמת לטיפול הדרוש לתפקודם התקין ולשמירה על בריאותם. אישור טיפול שאינו נחוץ לשמירה על בריאות האסיר הינו צעד הנושא השלכות רוחב על משאביו של המשיב.
מתחם ההתערבות השיפוטית
השופט שפירא, דחה את העתירה כאשר ציין כי מתחם ההתערבות השיפוטית בהחלטות שב"ס בהחלטות מקצועיות-רפואיות מצומצם למקרים המהווים סטייה בולטת וממשית מאמות-המידה של שיקול דעת סביר.
"הזכות לטיפול רפואי מוקנית לכל אזרח כחלק מהזכות לבריאות, אך אין היא מקימה חובה על המדינה לספק לכל אדם כל טיפול רפואי. חובת המדינה חלה על הטיפולים הכלולים בסל הבריאות, ומתרחבת לשירותים נוספים בהתקיים נסיבות מיוחדות. הטיפול הרפואי באסירים בהחזקת שב"ס מעוגן בפקודת בתי הסוהר, בנפרד מסל הבריאות הכללי", כתב השופט שפירא.
עוד הוסיף: "כיוון שהאסיר נתון במשמורתה של המדינה, מוטלת על המדינה חובה מיוחדת לספק לו טיפול רפואי. יחד עם זאת, את מימוש זכות הפרט יש לאזן עם שמירת האינטרס הציבורי ומתחם הסבירות הרחב הנתון לשירות בתי הסוהר. כמסגרת כללית ליישום הזכות, על המשיב לעשות כל מאמץ כדי לאפשר לאסירים שבהחזקתו לקבל טיפול רפואי הולם, ולא לעכב את הטפול בעניינם שלא לצורך".
עוד צוין בהחלטה, כי מימוש הזכות נעשה בשלושה אפיקים: לאפשר לאסיר לקבל טיפול פרטי במימון עצמי, לספק לאסיר שירותי בריאות במסגרת סטנדרטית אחידה, ובנסיבות מיוחדות החובה מתרחבת גם לטיפולים אחרים שאינם כלולים בסל הסטנדרטי.
שמירה על בריאות האסיר
"סל הטיפולים והשירותים הרפואיים לו זכאי האסיר משב"ס", נכתב בהחלטה, "מתמצה בדרוש לשם שמירה על בריאותו של האסיר, ומוציא מתוכו טיפולים שאינם חיוניים לניהול שגרת חיים תקינה ולתפקודו הרפואי של האסיר בזמן ריצוי מאסרו. סל הבריאות משמש כקו מנחה בלבד לקביעת הטיפולים להם זכאי כל אסיר. היקף הטיפולים הרפואיים המסופקים על ידי שב"ס מתוחם בהתאם לשיקולים רפואיים ותקציביים, בדומה לתיחום הסל הכללי. לפיכך, היקף השירותים הרפואיים לו זכאי האסיר לצורך שיפור איכות חייו יהיה מצומצם יותר, בהלימה לסדר עדיפויות מקצועי-רפואי".
לדברי השופט, מבחן "תפקודיות" הטיפול בו נקטה ועדת החריגים הוא למעשה המשגה של העיקרון הכללי הקבוע בפקודת בתי הסוהר, לפיו שירות בתי הסוהר מספק את הטיפול הנחוץ לאסיר לשם שמירה על בריאותו. ההבחנה בין טיפולים מצילי חיים לטיפולים אסתטיים, בהקשר של אסירים, כבר מעוגנת בפסיקה, וכלולה גם בחובת שב"ס לשמירת השוויון בין האסירים בטיפול הרפואי לו הם זוכים לפיכך, השימוש באמת המידה הבוחנת אם הטיפול המבוקש תפקודי הינו סביר ומתקבל על הדעת.
הסדרת הטיפול הרפואי בשב"ס
על פי ההחלטה, "המשיב לא זנח או עיכב שלא לצורך את הטיפול בענייניה הרפואיים של העותרת, ואישר טיפולים תפקודיים אחרים שהומלצו לה. העותרת לא הוכיחה שהטיפול באף נדרש לשמירה על בריאותה ולתפקודה התקין, וגם חוות הדעת הרפואית מטעמה לא קבעה צורך תפקודי בטיפול. נסיבות המקרה המיוחדות תומכות בדחיית העתירה. פציעת אסיר שנגרמה על ידו במכוון מהווה עילה שלא לאשר טיפול פרטי בו. בענייננו, העותרת דורשת שעלות הטיפול הרפואי בה תמומן מהקופה הציבורית, כאשר טיפול זה נגזר ישירות מהעבירות החמורות אותן ביצעה, ובגינן היא יושבת למאסר".
בית המשפט גם העיר על מספר בעיות בהסדרת הטיפול הרפואי לאסירים על ידי שב"ס: אי קביעת סל שירותים רפואיים פומבי ואמות מידה לקביעתו. הסטנדרטים הקיימים למתן טיפול רפואי נתונים.
לשיקול דעת מוחלט, משתנים מאסיר לאסיר, ומתבססים בעיקר על עלות הטיפול הרפואי. יש ליצור סל אחיד, לצד אמות מידה ברורות ופומביות לסטייה מסל הבריאות הכללי. במקרה זה, לדברי בית המשפט, ליקויים אלו לא השפיעו על הבירור וההכרעה, אך דברים אלו נאמרים כ"קריאת השכמה" לעתיד.
__________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט רון שפירא
___________________________________________________________
