רשם בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת, מרט דורפמן, קיבל תביעה לפיצוי בגין אפליה במוצרים לבית דפוס באום אל פאחם שלא הסכים להדפיס פלאיירים עבור יהודי הפעיל בתנועה לגאולת הר הבית והורה לבית הדפוס לשלם פיצוי בסך 3,500 שקלים כולל הוצאות משפט. הרשם ציין כי התובע "קיבל פיצוי מופחת בשל העובדה שהיה לקוח לא אותנטי ולא תם לב".
התובע הוא פעיל בתנועת "חוזרים להר" שהיא תנועה הדוגלת בהגברת הנוכחות והעלייה של יהודים להר הבית. הנתבע הוא פנסיונר שעבד בעבר במערכת החינוך כמורה לביולוגיה ובבעלות אשתו נמצא בית דפוס "אלהודא" באום אל-פחם. לפני כשנה פנה התובע באמצעות הדוא"ל לנתבע וביקש ממנו לקבל הצעת מחיר להדפסת אלפיים פלאיירים בגודל A5 צבעוני דו צדדי.
יודגש, כי למייל של התובע לא צורפה דוגמה של פלאייר עצמו, אך למייל היה מצורף לוגו של תנועת "חוזרים להר" והתובע חתם בסיום המייל באופן הבא: "יאיר, תנועת "חוזרים להר", תנועה לגאולת הר הבית". לאחר מספר דקות התקבלה תשובת הנתבע במייל חוזר לתובע בזו הלשון: "איזה הר ואיזה אבטיח – זה מסגד אל-אקצא שלנו של המוסלמים – לך לעזאזל". בכך הסתיים כל קשר בין התובע לבין הנתבע.
"הפליה מבישה וזלזול"
התובע טען בכתב תביעתו, כי הנתבע במעשהו רמס את כבודו ואת אמונתו של התובע, זלזל בו ואף הפלה אותו הפליה מבישה בניגוד לחוק איסור הפליה, תוך שהוא מסרב אפילו לשלוח הצעת מחיר ותוך שהוא מקלל אותו בצורה פוגענית. מנגד לטענת הנתבע בית הדפוס אינו נכלל בחוק איסור הפליה הואיל והשירותים שבית הדפוס מעניק אינם נמנים על שירותים המוגדים בחוק הנ"ל.
טענתו הנוספת של הנתבע הייתה כי הוא לא עובד של בית הדפוס ולא עונה להגדרה של "מי שעיסוקו" כפי שזו מופיעה בחוק איסור הפליה.
הרשם דורפמן דחה את הטענות של הנתבע וציין כי עבודת בית הדפוס כן נכללת בהוראות חוק איסור הפליה, שכן בית הדפוס מספק מוצר, דהיינו הדפסות שונות שהוא מדפיס לציבור הפונים אליו.
השופט: "מדוע פנה דווקא לבית דפוס זה?"
"ייתכן מאוד כי הנתבע הגיב באופן ספונטני", כתב הרשם בהחלטתו, "אך עדיין עמדתי היא כי מתוכן התשובה הבוטה שלו, ניתן בהחלט להבין כי הנתבע לא התכוון לספק הצעת מחיר לבקשת התובע ולמעשה יש בכך סירוב לספק מוצר של בית הדפוס. בכך הנתבע עבר על הוראות חוק איסור הפליה והפלה את התובע בהספקת המוצר בשל השקפתו של התובע בנוגע להר הבית, השקפה אשר אינה תואמת להשקפת עולם של הנתבע בעניין זה".
עוד הוסיף הרשם, כי הוא מקבל את התביעה באופן חלקי ופסק לטובת התובע פיצוי מופחת בשל העובדה כי לשיטת בית המשפט מדובר בתובע שהיה לקוח לא אותנטי ולא תם לב. התובע מתגורר בירושלים, בית הדפוס שאליו פנה התובע ממוקם כזכור באום אל-פחם. מדובר בבית דפוס רגיל, ללא כל ייחודיות, מלבד העובדה כי הוא מופעל ע"י אזרחים ערביים.
"נשאלת השאלה", נכתב בהחלטה, "מדוע פנה התובע דווקא לבית דפוס זה? ספק בעיני אם התובע אכן רצה באמת להתקשר בחוזה עם בית הדפוס בו עבד הנתבע. אני מבסס את קביעתי על כך, כי התובע הציג לעיוני במהלך הדיון רק 3 פניות לבתי דפוס ערביים. נראה לי, כי מי שמחפש באופן רציני מקום זול להדפסת פלאיירים לא היה מסתפק ב-3 פניות בלבד. התובע גם לא ביסס מבחינה ראייתית את הטיעון שלו לפיו חשב כי בתי דפוס בישובים ערביים זולים יותר. יתרה מכך, בסופו של דבר התובע הזמין עבודה בבית דפוס בירושלים, עיר מגוריו. ככל הנראה, התובע בפנייתו לבתי דפוס ערביים ניסה לייצר עילה משפטית לתביעה".
_______________________________________________________
