הוועדה לביטחון פנים בראשות ח"כ מירב בן ארי, קיימה אתמול (יום ד') דיון בנושא ההתנהלות של גורמי החקירה מול נחקרים ונפגעות תקיפה מינית. "רוב הנשים לא מתלוננות על הטרדה מינית", אמרה ח"כ בן ארי, "צריך לעשות הכל שהן יהיו בטוחות ומוגנות להגיש תלונה".
יו"ר הוועדה ח"כ מירב בן ארי, התייחסה בדיון לכתבה של כתב "הארץ" ג'וש בריינר שעסקה בשאלות שנשאלו מתלוננות על ידי גורמי החקירה. "שוב ושוב אנחנו נחשפים לשיטות בעייתיות בהתייחסות לנחקרים ונחקרות בכלל, אבל כאן זה סיפור אחר לחלוטין", אמרה בן ארי.
"אלו לא חשודים – אלו מתלוננות שחוו פגיעה מינית וזה צריך להיעשות בסופר רגישות. במקום זה נחשפנו לכתבה של ג'וש בריינר ב'הארץ' שבהן מתלוננות נשאלו שאלות המעלות תחושת קבס וגועל. למה לשאול כאלו שאלות? יש בעיה אמתית שרוב הנשים לא מתלוננות על הטרדות מיניות ולא עושות זאת כי חבל לבזבז את הזמן. אסור לנו להשלים עם זה וצריך לשנות את הכל כדי שמתלוננות תהיינה מוגנות ובטוחות להגיש תלונה".
עוד ציינה ח"כ בן ארי כי יש צורך בהכשרה ובהמון רגישות של החוקרים ולא רק בגלל פנייה של מרכזי הסיוע. יש צורך, כך לדבריה, שנפגעת עבירה תהיה זכאית לחוקרת. במהלך הדיון הוחלט כי הוועדה תמשיך לעקוב אחרי הנושא.
"אני קוראת לכל אחת ואחד שנפגעו שיספרו לוועדה את סיפורם ונסייע להם. בסיור באחרונה בתחנת משטרה באזור חרדי, אמר לי מפקד התחנה שהכי בעייתי להם זה פגיעות מיניות שלא מדווחות. אקיים על הנושא במגזר החרדי דיון נפרד כדי לוודא שגם שם ייעשו כל הדברים ע"מ שתלונות יוגשו", אמרה בן ארי.
ח"כ גבי לסקי הוסיפה: "יש צורך בליווי ממשי של הנפגעים והנפגעות. צריך לדאוג לכך שכשנכנס הנפגע או הנפגעת לתחנת משטרה – הם ישר יופנו למקום מוגן ושהמטפל בהם הוא מישהו שמכיר את הנושא ועושה זאת ברגישות. על המשטרה לתת עדיפות לנושא ושנפגעי עבירה לא יצטרכו לרדוף אחריהם".
ח"כ קרן ברק: "שוטרים ושופטים שמתעסקים בנושאים כאלו, צריכים לראות ולהכיר את מה שחווים ועוברים נשים ילדים הנפגעים בדרך להגשת התלונה. בנוסף, צריך לבנות תסריט שיחה מאוד ברור לחוקר או חוקרת יחד עם ארגוני הסיוע ושזה לא יהיה נתון כל פעם למי שהם פוגשים מולם".
"לא חשתי בטוחה"
בדיון השמיעו נפגעות עבירת מין עדויות קשות מתהליך הגשת התלונה. ר', מאזור המרכז סיפרה: "מישהו ניסה לסחוט אותי בטלגרם עם תמונות וסרטונים שלי. הוא ביקש להיפגש איתי שאשלם לו כסף ואם לא הוא יפיץ. פחדתי כי ידעתי שאכן יש לו תמונות שלי. הגעתי לתחנת משטרה והחוקר הגיש איתי תלונה יחד דרך האינטרנט. ישבתי אתו במשרד קרוב לשעתיים והוא השמיט דברים חשובים בהגשת התלונה. הצעתי שאני ייפגש עם החשוד כדי להקל על תפיסתו ולא נעניתי".
"החוקר", הוסיפה ר', "אפילו לא כתב את כל זה. אחרי זמן הוברר לי שהתלונה עברה לתחנת רהט ששם גר החשוד. כשאני מחפשת לברר מה מצב התיק – בכל זאת מישהו מאיים עליי שיפיץ תמונות סרטונים שלי – מבקשת עזרה דחופה ואף אחד לא עוזר לי. התיק נסגר בתחנת רהט. השעון מתקתק והזמן אוזל. אני יודעת שהוא יכול עוד להפיץ את הדברים. פניתי לכל הגורמים עד שהגעתי ליועצת השר לבט"פ. הפנו אותי מחדש לחוקרת מיוחדת והרגשתי סופסוף שמתייחסים אלי. נאמר לי אחרי תקופה שהוא נעצר ונלקח ממנו הטלפון".
עוד סיפרה: "חיפשתי הרבה זמן טלפונית לוודא דרך התחנה בבאר שבע שאכן הכל בטוח לי – לא נענתי. נסעתי פיזית והגעתי לחוקר משפחה בתחנה שאמר לי שהוציאו צו איסור קשר של החשוד איתי ולקחו לו את הטל' ולא ראו שם כלום. לא לקחו לו מכשירים נוספים שאולי זה שם. לא חשתי בטוחה. לא ידעתי אם הוא עצור או משוחרר והאם הוא יחפש לנקום ועדיין עלול להפיץ. נסעתי פעם נוספת וחוקרת אמרה לי שיישלח לי בדואר פרטי התביעה אם יהיו. אמרתי שאני לא מעוניינת שהורי ייראו ולא שפרטי ייחשפו בתביעה, התגובה בתחנה הייתה "היית צריכה לחשוב על זה לפני השגת תלונה".
"התחושה שאין עם מי לדבר"
ל', שהגישה תלונה על בן זוגה שהיה עוקב אחריה במצלמות נסתרות, סיפרה בוועדה: "לא ידעתי שכל הבית מרושת במצלמות. זה התפוצץ בסיטואציה אלימה שחוויתי מכיוונו. הוא הטיח בי את כל התיעוד והצילום. זה האקדח המודרני שמוצמד היום לרקתה של אישה. אני דמות ציבורית מוכרת וככה אוימתי ונסחטתי – 'או שתהיי משעובדת לי מינית או שאני מפיץ את הסרטונים'. בסיום הגשת התלונה במשטרה, עליתי לגג של הבניין לסיים את החיים. מי שהורידה אותי משם זו מתנדבת של מרכזי הסיוע שהתקשרה לשאול אם הגשתי את התלונה ואיך היה. נתנו לי להגיש את התלונה מול קצין משטרה יחד עם אזרח אחר שהיה בחדר. אחרי אינספור ראיות קשות שהבאתי, החוקרת צרחה עליי 'למה הלכת אליו'. אני במצוקה נפשית".
ל' הוסיפה: "התחושה הייתה שאין עם מי לדבר. כל ההתנהלות הייתה מחפירה. התייחסות הייתה מבטלת ומזלזלת. חוסר רצון להקשיב. אבל השיא שמוטט אותי נפשית היה כשהחוקרת הגישה לי את החוברת של איגוד מרכזי הסיוע ואמרה: 'אתם עוד תחזרו להיות ביחד'. קיבלתי הודעה שזה נסגר מחוסר אשמה. הגשתי ערר ושלחו אותי שוב אל אותה חוקרת. ישבתי מולה ולתדהמתי גילתי שכל חוסר הראיות שהגשתי נעלם ממחשבי משטרת ישראל".
________________________________________________________
קבוצת אימפקט מחבקת נפגעות ונפגעי עבירה. אם נפלת קורבן לאלימות מינית, אתם לא לבד, אפשר לפנות אל: קווי החירום לנפגעות תקיפה מינית 1202, ולנפגעי תקיפה מינית 1203
