בית המשפט המחוזי בבאר שבע דן השבוע בעתירה שהגיש אסיר המרצה עונש מאסר של 61 חודשים.
בשל התנהגותו בבית הכלא, מוטלים עליו מעת לעת עונשים מסוגים שונים ושלילת טובות הנאה.
לפני כחודש הוא נדון בן היתר ל-7 ימי בידוד וכן שלילת קנטינה, ביקורים ואפשרות ליצירת קשר טלפוני למשך חודש.
שירות בתי הסוהר סבר כי שלילת קשר טלפוני כולל בחובו גם קשר עם עורכי דינו של האסיר, ולעומתו טען האסיר כי מדובר במימוש זכות ההיוועצות, המוגדרת כזכות חוקתית, במסגרת הזכות להליך הוגן.
שירות בתי הסוהר טענו כי אין מדובר בפגיעה בזכות ההיוועצות, מאחר והאסיר יכול לממש את זכותו במפגשים עם עורך דינו, וכן בשיחות טלפון קצרות רק לשם תיאום מפגשים אלו.
השאלה המשפטית בה דנו השופטים היא האם קשר טלפוני עם עורך דין הוא טובת הנאה שניתן לשלול או לצמצם אותה, או שמדובר בזכות חוקתית שאינה ניתנת לפגיעה.
הנושא של קשר טלפוני מוסדר בפקודת הנציבות 04.36.00, אשר סעיף 1.א קובע את מטרת הפקודה: "על מנת לסייע לאסיר לשמור על קשריו עם בני משפחתו, תינתן לו האפשרות להתקשר אליהם באמצעות טלפון ציבורי המותקן בבית הסוהר". סעיף 1.ב קובע: "הקשר הטלפוני לאסיר מהווה טובת הנאה".
לעומת זאת הקשר שבין האסיר לעורך דינו מוסדר בפקודה אחרת – פקודת נציבות 04.34.00. פקודה זו קובעת הוראות שונות המסדירות את הקשר בין האסיר לבין עורך דינו, ונאמר בה כי, "על מפקד בית הסוהר לאפשר לאסיר/עציר להתקשר לעורך דינו ולזמנו בהקדם האפשרי".
השופט אהרון משניות קבע בעתירה כי הקשר בין אסיר לעורך דינו אינו פריווילגיה ואינו טובת הנאה, אלא מימוש זכות בסיסית המוקנית לכל אדם, וביתר שאת לאסיר, שהזכות הבסיסית לחירות נשללת ממנו.
עוד כתב השופט: "העובדה שאין לנושא זה של שלילת קשר טלפוני לעורכי דין, התייחסות מפורשת בפקודת הנציבות, אין משמעה כי הדבר מותר. נהפוך הוא: כאשר מדובר בזכות חוקתית, האפשרות לפגוע בה צריכה להיות מעוגנת בהוראה מפורשת, שכפופה לתנאים של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
