התובעת טענה כי ההורים אחראים להתנהגותו ולפעולותיו של הבן, ולכן חבים יחד אתו בגין הנזק שנגרם לה.
יש לציין כי הנתבע הורשע במעשים אלו ביחס לשני מקרים, בעבירות של הסגת גבול פלילית, פגיעה בפרטיות, בילוש והטרדה אחרת.
כחלק מגזר הדין, שילם הנתבע לתובעת סכום של 6,000 ש"ח.
התובעת טענה כי המעשים נמשכו זמן רב (כשנה וחצי) וכי כתב האישום כל רק שני מקרים.
לטענת התובעת נגרמו לה נזקים נפשיים, שחלקם בלתי הפיך, והפיצוי שניתן לה במסגרת ההליך הפלילי אינו משקף את הנזקים שנגרמו לה. לאור זאת, תבעה את הנער ואת הוריו גם בתביעה אזרחית.
בית משפט השלום בחדרה דן בחובת הזהירות של ההורים ביחס למקרה – וקבע כי מאחר ובמועדים הרלוונטיים היה הנתבע קטין (בן 17), אכן קמה חובת זהירות קונקרטית אשר הופרה על ידי ההורים.
בנוגע לנזק, קבע בית המשפט שהתובעת נזקקה לטיפול פסיכולוגי ואף הייתה שרויה במצב דיכאוני וסבלה מהתקפי חרדה.
מומחה בית המשפט קבע כי לאורך תקופה של חמש וחצי שנים, סבלה התובעת מנכות זמנית בשיעור של 20%, אך לא הכיר בקיומה של נכות קבועה.
התובעת ביקשה לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעמה, שקבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 15%.
בית המשפט לא קיבל את בקשתה, ובחן את אורח חייה וסדר יומה, על פיו ניתן לראות כי היא נישאה, עובדת בעבודה סדירה וכי היא מנהלת אורח חיים תקין, וקבע כי אורח חייה מתיישב עם קביעת מומחה בית המשפט.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת הדסה אסיף כי על השכנים – הבן וההורים לשלם יחד לתובעת 75,500 ש"ח, שממנו יש להחסיר את הסכום ששילם הנתבע במסגרת ההליך הפלילי (6,000 ש"ח).
