נהג רכב שנהג ברכב תחת השפעת אלכוהול ונסע תחת ביטוח 'סחר' ודרס למוות ילדה כבת 3, חויב על ידי שופט בית משפט השלום ברמלה, דב גוטליב, ביחד עם אביו לשלם ל'קרנית', סכום של כ-900 אלף שקלים, אותם שילמה חברת הביטוח כפיצוי למשפחת הילדה שנהרגה.
לפני מספר שנים, אירעה תאונת דרכים קטלנית שגרמה למותה של ילדה כבת 3 שנפגעה מרכב בו נהג הצעיר. יורשי המנוחה הגישו תביעת פיצויים נגד הנהג הפוגע ונגד חברת הביטוח. בעקבות התאונה הוגש נגד הנהג כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה והוא הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון, בביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אך לא הואשם בגרימת מותה של המנוחה. חברת הכשרת הישוב ביטחה את השימוש ברכב הפוגע בפוליסת ביטוח מסוג "פוליסת סחר".
בני המשפחה של הילדה פנו ל'קרנית' שהינה תאגיד ציבורי שהוקם מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים והיא מפצה נפגעי תאונות דרכים שאין בידם לתבוע מבטח, במקרים המנויים בחוק. במהלך ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה במימון ביניים בו נשאה קרנית, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ובהתאם לאמור בו – קרנית שילמה לתובעים פיצוי בשיעור כולל של 872 אלף שקלים לסילוק סופי ומוחלט של מלוא טענות התובעים בתובענה.
סיבת הנסיעה
בהסכם הפשרה אישרו הצדדים את שיעור הפיצוי וזכאות התובעים לקבלו, ועתרו להמשך בירור המחלוקת בין הנתבעים, חברת הביטוח של הרכב הנהג ובעלי הרכב שהינם בעלי עסק לתיווך, קניה ומכירה של מוניות. המחלוקת שנותרה להכרעה בעיקרה עובדתית, והיא נסבה סביב נסיבות השימוש שנעשה ברכב הפוגע במועד הרלוונטי לתאונה. קרי, האם השימוש ברכב הפוגע היה לצרכי סחר בו בהתאם לתנאי הפוליסה, אם לאו.
הנהג ובעלי הרכב טענו כי השימוש שנעשה בו במועד התאונה נעשה לצרכי סחר במסגרת העבודה, באורח התואם את תנאי הפוליסה. מנגד, חברת הביטוח שסירבה לשלם פיצוי טענה כי השימוש שנעשה ברכב הפוגע במועד הרלוונטי לתביעה לא היה במסגרת עבודה ולצרכי סחר, אינו עומד בתנאי הפוליסה ובנסיבות אלה, דין התביעה נגד חברת הביטוח להידחות.
השופט גוטליב, החליט לבסוף כי הנהג ובעל הרכב הם שישפו את חברת קרנית על הפיצוי, זאת לאחר שבחן את מכלול חומר הראיות והעדים ושוכנע כי התאונה אירעה בעת שהרכב הפוגע היה בנסיעה פרטית בדרך חזרה מקניון רחובות לבית הסבתא ולא בדרך לפגישה עם לקוח, בניגוד לטענות הצדדים בגרסאותיהם המאוחרות. זאת, בשל הגרסה שהנהג מסר במשטרה סמוך לאחר התאונה בזמן אמת ששם לא הזכיר שום פגישת עבודה.
אין כיסוי
"הסתירות הרבות והמהותיות", כתב השופט גוטליב בפסק הדין, "שנמצאו בגרסאות המאוחרות שסיפק הצד השלישי לרבות הגרסאות השונות שסיפק הדוד אסף שהיה עמו בליל התאונה, בצירוף ההימנעות מהזמנת הלקוח להעיד והגשת ראיות המוכיחות את יצירת הקשר הטלפוני הנטען בין הלקוח והצד השלישי ביום התאונה, אינן מאפשרות לקבל את גרסאותיהם המאוחרות של הצדדים השלישיים ולקבוע שהיו בדרכם להיפגש עם לקוח במועד התאונה".
עוד הוסיף השופט גוטליב: "בהעדר מחלוקת כי הנהג ברכב הפוגע במועד התאונה היה הצד השלישי וכי זה נהג בהרשאתם ובידיעתם של הבעלים והמחזיקים ברכב הפוגע ולאור קביעתי לפיה השימוש שנעשה ברכב הפוגע אינו מכוסה בפוליסת 'הסחר', הצדדים השלישיים חבים לשלם לקרנית את הפיצוי ששילמה לתובעים, בהתאם לחוק הפיצויים".
לצפייה ודירוג כבוד השופט דב גוטליב
