שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו שחאדה, גזר על עלי שעאבאן, בן 59 מלוד, 20 חודשי מאסר, וכן מאסר על תנאי וקנס כספי בגובה 7,000 שקלים, בגין עבירות של החזקת נשק ושיבוש מהלכי משפט, זאת לאחר שנתפס ע"י המשטרה כשהוא מחזיק אקדח שלא כחוק. גזר הדין ניתן בבית משפט השלום, זאת לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על זיכויו של הנאשם, וקבע כי יש להרשיעו על אף שנפל פגם באופן כניסת השוטרים לביתו ללא צו חיפוש.
על פי כתב האישום, במסגרת פעילות משטרתית שגרתית נכנסו שוטרים למתחם בית משפחתו של הנאשם בעיר לוד, על רקע מודיעין שהיה ברשותם בגין סכסוך בו היתה מצויה משפחת הנאשם עם משפחה אחרת. משהבחין הנאשם בשוטרים, החל במנוסה שבמהלכה השליך אקדח טעון אשר היה בכיס מכנסיו אל מעבר לחומת ביתו, וזאת מתוך כוונה שלא יימצא בידי השוטרים.
חיפוש בלי צו
בית משפט השלום, בו נדון העניין, קבע כי אמנם הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם החזיק בביתו את האקדח ללא היתר והשליכו כאשר ברח מפני השוטרים, אך יחד עם זאת כניסת השוטרים למתחם בית המשפחה נעשתה שלא כדין ומבלי שהיה בידי המטרה צו חיפוש. לאור זאת, האקדח אשר השליך הנאשם נפסל מלשמש כראיה ובעקבות כך זוכה הנאשם מן העבירות אשר יוחסו לו.
בהמשך לאמור, הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז על הכרעת הדין המזכה. בין הטיעונים שהעלתה המדינה בפני בית המשפט עמדו עברו הפלילי העשיר של הנאשם, כמו גם הצורך לטפל בתופעת עבירות החזקת הנשק אשר הפכו זה מכבר ל"מכת מדינה". עוד טענה המדינה כי גם אם נפל פגם בכניסת השוטרים למתחם ביתו של הנאשם, הרי שהצורך בהחמרת הענישה בעניינו עומד על כנו, וכי יש לפריד משפטית בין שני חלקי האירוע – כניסת השוטרים למתחם בית הנאשם לבין מנוסתו ותפיסת האקדח ברשותו.
"אין מדובר בסיטואציה בה נעשתה פגיעה מכוונת מצד השוטרים במשיב ובזכויותיו", נכתב בערעור, "אלא השוטרים מצאו עצמם בסיטואציה 'מתגלגלת', והתנהלותם בתוך הסיטואציה נוכח התנהגותו החריגה של המשיב – כפי שהיא נתפשה והתפרשה על ידי השוטרים, הייתה בהחלט סבירה וראויה. לא בכדי חשדם של השוטרים התברר כנכון בסופו של דבר… השוטרים לא 'ניצלו' את האירוע בכדי להרחיב את החיפוש בביתו ובחצרו של המשיב ואף לא ניסו לאתר כלי נשק או אובייקטים אסורים אחרים".
עבר פלילי מכביד
עוד נטען בערעור כי, למעשה, "פעילות השוטרים הסתכמה בתפיסת המשיב בשל מנוסתו ולאחר מכן איתור ותפיסת הנשק שנזרק, הא ותו לא. האופן המוגבל והמידתי בו הפעילו השוטרים את סמכויותיהם, הדרך בה התנהלו ותכליתה המוצדקת והסבירה של פעילותם – משליכים גם הם על הדרך בה יש לפרש את אופייה וחומרתה של אי החוקיות".
מנגד, טען הנאשם כי על רקע כניסת השוטרים לביתו ללא צו חיפוש יש לשוב ולפסול את האקדח מלשמש כראיה ומכאן לזכותו. עוד טען כי על רקע הסכסוך בו היתה מצויה משפחתו עם משפחה אחרת היה חשש ממשי כי ינסו לפגוע בחייו או במי מבני ביתו ולכן החזיק באקדח לצורך הגנה עצמית.
בית המשפט דחה טענה זו, וציין לחומרה את עברו הפלילי הכבד של הנאשם שהוזכר כאמור גם בטיעוני המדינה: "עינינו הרואות שמאז שנת 1983 ועד שנת 2014, הנאשם ביצע סדרה של עבירות בתחום הרכוש, האלימות והסמים. יוזכר, בשנת 1986 הורשע בעבירה של החזקת נשק ונדון לתקופת מאסר בפועל של שנתיים וחצי. מדובר ברישום פלילי משמעותי שפועל לחובתו של הנאשם ואשר מצדיק החמרה בעונשו". יחד עם זאת ציין בית הדין כי לקח בחשבון גם את נסיבות כניסת השוטרים לבית הנאשם.
___________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט הישאם אבו שחאדה
___________________________________________
