שופטת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נאוה גדיש, קיבלה את תביעתה של אם נערה בת 17, שגבר שנפטר לפני מספר שנים היה אביה, זאת למרות התנגדות היועמ"ש. השופטת גדיש גם הורתה ליועמ"ש לשלם לנערה הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.
התביעה הוגשה לפני שנתיים ובמסגרתה עתרה אימה של הנערה לקבוע שגבר שנפטר הוא אביה של בתה.
על פי התביעה, התובעת והמנוח ניהלו קשר זוגי משנת 2003 לטענתה היא הרתה תוך כדי הקשר ולאחר שהרתה, עברו השניים להתגורר תחת קורת גג אחד, ביחד עם בתה הנוספת והמנוח לא נרשם כאבי הקטינה.
לימים, כך נטען, התובעת והמנוח נפרדו והיא הגישה תביעה כנגדו, לשם חיובו במזונות הקטינה.
בדיון הראשון שהתקיים בעניין מזונות הקטינה, הגיעו הצדדים להסכמות. באותו דיון אישר המנוח כי הקטינה היא בתו, הביע את אהבתו כלפיה ואת רצונו להמשיך ולתמוך בה כלכלית.
לטובת היציבות הנפשית
לפני כשנתיים, הלך המנוח לבית עולמו. התביעה הוגשה לאחר פטירתו, ככל הנראה לאחר שהתובעת הבינה שלא תוכל לקבל תמיכה כספית עבור הקטינה, בהיעדר רישום אבהות היועמ"ש סירב לבקשה.
השופטת גדיש שקבעה שלמרות שמקובלת עלייה טענת היועמ"ש כי אין בכלל הראיות האמורות כדי לספק מידת הוכחה הקרובה לוודאות, כפי שניתן לקבל בבדיקה גנטית, אולם די לה בראיות שהוצגו, כדי לקבוע שמבחינת מאזן ההסתברויות, התובעת הוכיחה כי המנוח הוא אבי הקטינה.
"יש להוסיף כי כאשר הקטינה הכירה רק אדם אחד ששימש כאביה, יש חשיבות ברישומו כאביה, גם ללא בדיקה גנטית, וזאת לשם מתן יציבות לחייה ולבריאותה הנפשית… אין חולק כי המנוח ראה בקטינה כבתו, בילה עימה ואהב אותה והדבר בא לידי ביטוי גם מעדות האם, גם מהדברים שהקטינה עצמה אמרה בבית המשפט, גם מהדברים שאמרה הקטינה במפגש החסוי שהתקיים עם עו"ס יחידת הסיוע במסגרת הליך שיתוף ילדים אליו הופנתה וגם מהדברים שאמרה אחותה הגדולה", כתבה השופטת גדיש בפסק הדין.
התנגד לקיום צוואת אימו בשל מחלת נפש – מה קבע ביהמ"ש?
השבוע פורסם כי שופטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, נלי רוסמן-גליס, קיבלה את התנגדות בן של אישה שנפטרה שהודר מצוואתה זאת בטענה שאימו לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה והיא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.
התובע, אחיה של המנוחה, ביקש מבית המשפט צו לקיום הצוואה של אחותו. מדובר באשה שכבר בהיותה בת 18, אובחנה כחולה בהפרעה סכיזואפקטיבית, ומאז ואילך ניהלה את חייה בצל מחלה תנודתית בעלת אפקטים כאלה ואחרים על תפקודה.
המנוחה אושפזה פעמים רבות, על רקע מחלתה זו, לרבות בכפייה וניסתה לאורך השנים לשים קץ לחייה, מספר פעמים. בשלב מסויים בחייה היא נישאה ונולד לשניים בן יחיד, אשר הגיש את התנגדותו לקיום הצוואה.
השופטת קיבלה את חוות דעת המומחה שקבע כי המנוחה סבלה ממחלה נפשית משמעותית בדרגת חומרה קשה שהתבטאה לאורך השנים במצב פסיכוטי, התנהגות חסרת שיפוט וחסרת תובנה ובזבוז כספים.
מצב זה לטענת המומחה אינו גורם בהכרח לליקוי קוגניטיבי קבוע ואחיד, אך הינו גם בעל משמעות של גורם סיכון לירידה קוגניטיבית וליקוי אישיותי.
אולם, כך לפי בית המשפט, ניכר כי המצב הפסיכוטי אצלה יכול להמשך זמן רב ולהתבטא בחוסר שיפוט במיוחד בתחום הכספי ולהערכתו, יש לקבוע כי "במועד כתיבת הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות". כן השופטת ציינה כי ניסיונותיו של התובע לקעקע את חוות דעת המומחה לא צלחו.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת נאוה גדיש
