אף שאלימות כלכלית קיימת הן כלפי נשים והן כלפי גברים, הרוב הגדול של קורבנותיה הן נשים; ולמרבה הצער, כפי שבעבר נשים רבות לא חשו עצמן כקורבן לאלימות מינית או להטרדות מיניות, מאחר שהייתה זו נורמה מקובלת והן הוטעו לחשוב שמדובר במצב תקין, כך עדיין קורה לא אחת לגבי אלימות כלכלית.
לא מעט נשים שנופלות לה קורבן אינן מודעות לכך שמדובר במצב מעוות, ובמקרים רבים אף מתמודדות עם המצב הקשה שנכפה עליהן באמצעות התכחשות ובניית נרטיבים שנועדו להצדיק את מעשיו של בן זוגן.
אך לפני שנתעמק בדרכים להתמודד עימה, חשוב להגדיר מהי אלימות כלכלית: מדובר במצב שבו אחד מבני הזוג שולט באופן מוחלט בהתנהלות הכספית של משק הבית ושל בת או בן הזוג השני, במידה שאינה סבירה.
דוגמאות להתנהלות כזו כוללות, למשל, דרישה מצד מפעיל האלימות לקבל הסבר עבור כל הוצאה – כולל הוצאות יומיומיות של מצרכים ומוצרים שאינם נחשבים למותרות; חשש של הקורבן לבצע פעולות כלכליות אלמנטריות, כגון משיכת כספים מהכספומט ללא אישור בן הזוג המתעלל; חשש של הקורבן לבצע פעולה כלשהי בחשבון הבנק – גם אם באופן רשמי הוא מורשה חתימה בחשבון; והיווצרותן אצל הקורבן של התנהגויות המונעות על ידי פחד מפני תגובתו של בן הזוג, כגון קילוף תוויות המחיר ממוצרים שנרכשו, או ניסיונות לטשטש הוצאות כספיות גם כאשר הן חיוניות.
עם זאת, חשוב להדגיש: לא כל בקרה שמפעיל אחד מבני הזוג מוגדרת כהתעללות כלכלית: למשל, כאשר הבעל מביע את דעתו נגד רכישת מוצר מותרות שעלה כסף רב, כגון פריט לבוש יקר או טלפון נייד חדש לילד שנקנה ללא התייעצות איתו, מדובר בהתנהלות סבירה בין בני זוג, כל עוד כמובן הביקורת אינה גולשת לאלימות פיזית או מילולית.
יש לציין כי בניגוד למה שאנו נוטים ועשויים לחשוב, גם נשים עובדות, ואף כאלה שמרוויחות משכורות מכובדות, הופכות לעתים לקורבנות של התעללות כלכלית. אולם גם במקרים שבהם האישה אינה מרוויחה משכורת נפרדת, אלא מקדישה את זמנה לענייני הבית וגידול הילדים, אין הדבר מעניק לבן זוגה כל זכות חוקית או מוסרית להפעיל כלפיה טרור כלכלי.
נישואים, בהגדרתם, הם גם כניסה לתוך מערכת של שיתוף פעולה כספי וניהול משותף של משק בית. גברים שסבורים כי היותם המפרנסים העיקריים או היחידים מעניקה להם את הזכות לשלוט ללא מצרים בהתנהלותן הכספית של נשותיהם, אינם פועלים ברוח הסכם הנישואים. בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים מודעים לכך, ומתייחסים למקרים אלו בחומרה.
אלימות כלכלית מהווה עילה לגירושים, אך במקרים רבים הימנעות מפעולה עם תחילת היווצרותה של הבעיה יוצרת קשיים משמעותיים בהמשך, כשהקורבן מחליט לשים סוף להתעללות על ידי פרידה מבן הזוג.
הניסיון מראה כי כאשר במסגרת מערכת יחסים מתהווה נורמה שלפיה אחד מבני הזוג שולט באופן מוחלט בהוצאות משק הבית, הוא מרחיב את שליטתו גם לניהול הכספים והחסכונות לטווח ארוך.
המשמעות היא שלא פעם, כאשר מגישה האישה בקשה להתגרש מבעלה, היא אינה מודעת לקיומם של כספים, חשבונות בנק ולעיתים אף נכסים שבן הזוג הסתיר ממנה.
במקרים שבהם קיים חשש כזה מומלץ לשכור לצד עורך הדין שמטפל בגירושים גם חוקר פרטי לאיתור הנכסים והחשבונות.
כאשר אין יכולת כלכלית לעשות זאת, יש לאסוף ולצלם לפני תחילת הליך הגירושים את כל המסמכים הקשורים לבית, לעסק, לחשבונות הבנק ולכל פן כלכלי אחר, ולהעבירם לעורך הדין שמטפל בתיק.
יחד עם זאת, מומלץ מאוד שלא להגיע מלכתחילה למצבים כאלו.
כאשר אחד מבני הזוג חושש שהוא נופל קורבן לאלימות כלכלית אך אינו בטוח בכך, מפאת אופיה המורכב והמניפולציות הרגשיות שנוטים להפעיל המתעללים, יש לפנות באופן מיידי לעורך דין ולתאר לו בפתיחות את המצב. מודעות לבעיה ולקיומה של התופעה היא החלק החשוב ביותר בפתרון בעיות של אלימות כלכלית.
לא פעם ניתן להפסיק את העוול גם מבלי לפרק את הנישואים, ולהגיע לשלום בית ולהסדרים חדשים והוגנים. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שנישואים הם הסדר שמבוסס על שוויון, ולא על הטלת מרות. כאשר אין זה המצב – סימן שהוא דורש תיקון באופן דחוף.
הכותב: ד"ר, עו"ד רונן דליהו, משרד דליהו רונן ושות' – עורכי דין ונוטריון. עוסק בדיני משפחה, ירושה ועזבונות מעל 30 שנה.
