שופטת בית משפט השלום ברחובות, רנה הירש, הורתה למעסיק לשלם 66 אלף שקלים פיצויים כולל שכ"ט עורך דין והוצאות, לתובע שנפגע בתאונת עבודה, כאשר כיפת בטון החליקה ופגעה באצבע בידו הימנית. השופטת הדגישה בפסק הדין כי קיימת חובה על המעסיק לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה, להדריך ולפקח באופן שמביא בחשבון את הסכנות הנובעות מאופי העבודה. "הנתבע", כתבה השופטת, "פעל באופן בלתי סביר, כאשר הסיכון שבנפילת כיפת בטון מידו של אחד מבין שני עובדים המרימים אותה בידיים חשופות, ללא אבטחה מפני נפילה או אמצעי מיגון למניעת פציעה, הוא סיכון ברור וידוע וניתן היה להימנע ממנו".
התובע, בן 37, עבד אצל הנתבעת מעט למעלה משנה עד ליום התאונה כאשר ביצע במקום עבודתו עבודות פיזיות שונות, בתחום הבנייה, השיפוץ ומיזוג האוויר. ביום התאונה, לקראת סיום יום העבודה, פינה התובע ביחד עם מעבידו "פטריות" חסימה מבטון מהמקום שבו הוצבו, אל עגלה ניידת סמוכה.
"לקראת סיום יום העבודה יום חמישי נשאר לנו לפנות את הבטונדות העגולות, פטריות, הוא ביקש ממני להרים אותן, אני והוא. הוא הביא עגלה. הן היו על המדרכה. היה צריך להעלות אותן לתוך הנגררת שלו לפינוי. הייתי צריך להרים ביחד איתו לנגררת. העגלה זה היה האמצעי הלא נכון כדי להרים. זה עגלה של ירקות. שמנו על העגלה, הבאנו את העגלה לנגררת, היא לא היתה רחוקה. כשהגענו לנגררת הרמנו את הבטונדה ביחד, מהעגלה לכיוון הנגרר היא ברחה לו מהיד ונפלה חזרה לעגלה ופגעה לי באצבע", תיאר התובע את התאונה.
רשלנות המעסיק
כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת רפואית, המעריכה את שיעור נכותו עקב התאונה. מומחה התובע העריך את נכותו בשיעור של 12% בשל קישיון לא נוח של אצבע 2 ביד ימין. מומחה הנתבעים קבע כי לא נותרה לתובע כל נכות בעקבות התאונה. בשל הפער בין חוות דעת הצדדים, מונה על ידי בית משפט מומחה מטעמו, אשר קבע את נכותו של התובע בשיעור של 5% בשל הגבלת הכיפוף באצבע שנפגעה.
התובע טען כי האחריות לתאונה מוטלת באופן מלא על הנתבעת בשל רשלנותה הנובעת מהעדר הדרכה מתאימה, העדר אזהרה ואמצעי זהירות מתאימים לעבודה עם משא כבד בכלל וכיפות בטון בפרט, על רמפה פתוחה, וכן בשל הפרת תקנות הבטיחות בעבודה – מסירת מידע והדרכת עובדים. הנתבע טען כי עשה כל שניתן על מנת למנוע תאונת מהסוג שבו נפגע התובע (שהוכחשה על ידו), כי נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים וביצע את מלוא החובות המוטלות עליו על פי כל דין.
הנתבע הוסיף וטען כי אם נפגע התובע כפי שנטען על ידו, הרי שהוא אחראי באופן בלעדי או מכריע לקרות התאונה, מאחר שפעל ברשלנות ובניגוד להוראות ולהדרכות הבטיחות.
בלי בטיחות בעבודה
השופטת קבעה כי על המעסיק מוטלת עוולת רשלנות, הפרת חובת זהירות, וקשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם. "במקרה דנן", כתבה בהחלטתה, "אין ספק שהנתבעת, בהיותה המעסיק של התובע, חבה כלפיו חובת זהירות מושגית. לפי הדין, קיימת לנתבעת חובה לספק לתובע סביבת עבודה בטוחה, להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך אותו ולפקח על עבודתו באופן שמביא בחשבון את הסכנות הנובעות מאופי העבודה".
השופטת הוסיפה בפסק הדין: "הנתבע פעל באופן בלתי סביר, כאשר הסיכון שבנפילת כיפת בטון מידו של אחד מבין שני עובדים המרימים אותה בידיים חשופות, ללא אבטחה מפני נפילה או אמצעי מיגון למניעת פציעה, הוא סיכון ברור וידוע וניתן היה להימנע ממנו. הפרת הוראה חקוקה מהווה עוולה בפני עצמה, אולם משליכה גם על קביעת קיומה של עוולת הרשלנות, במקרה זה, כיפת הבטון נשמעה מידו של הנתבע ופגעה בידו של התובע וגרמה לפציעתו, והנתבע אחראי, הן בגין עוולת הרשלנות והן בגין הפרת חובה חקוקה, לאירוע התאונה ולנזקים שנגרמו לתובע בגינה".
________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רנה הירש
________________________________________________________
