שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, השופטת גילה ספרא ברנע, הגדילה לבקשת אם את מזונות בנה שהיה במשמורת שלה, מ-500 שקלים לכ-1,300 שקלים, זאת 8 שנים לאחר שבין הצדדים אושר הסכם גירושין שכלל את מזונותיו שקיבל תוקף של פס"ד בבית הדין הרבני ב-2012.
האם הגישה תביעה בשם הקטין למזונותיו בטענה כי קופח בהסכם.
לדברי התובעת, להסכם שנחתם בינה לבין הגרוש, לא קדמו דיונים לעניין המזונות או בכלל, והיא הסכימה לתנאיו על מנת לקבל את גטה מהנתבע, ואף נאלצה לוותר על כתובתה לשם כך.
לטענתה, תחילה, הנתבע לא רצה לשלם כל תשלום בגין מזונות הקטין ואולם בית הדין חייבו בהסכם לשלם סכום מינימאלי של 500 שקלים לחודש.
האם הוסיפה כי הנתבע לא עשה ולא עושה כל מאמץ להיפגש עם הקטין ולהיות עמו בקשר, ולו טלפוני, ולא נקט בשום יוזמה על מנת להביא לחידוש המפגשים ובוודאי שלא להרחבתם, שכן המצב נוח לו.
הגרוש: "היא מנסה לבטל את ההסכם בינינו"
מעיון בדפי החשבון שהמציא הנתבע עולה כי מידי חודש מופקדים אלפי שקלים לחשבונו במזומן, בשיקים או בהעברות בנקאיות, והיא טוענת כי מדובר בהכנסות בנוסף לכספי גמלת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי ויש להעמידן על סך ממוצע של 7,535 שקלים בחודש וכל הכנסתה הכוללת של משפחתו המונה 3 נפשות בלבד עומדת על כ-12 אלף שקלים, ומתוכן לאחר הוצאותיו הכנסתו הפנויה היא 8,924 שקלים.
האם ציינה כי הכנסתה מורכבת מקצבת ילדים עבור 6 ילדים, על סך 1,230 שקלים, גמלת הבטחת הכנסה של בעלה מהמוסד לביטוח לאומי על סך 1,950 שקלים, קצבת תלויים מהנתבע, דרך ביטוח לאומי, על סך 954 שקלים ועל כן הכנסות התא המשפחתי הכולל 8 נפשות הן בסך כולל של 4,134 שקלים.
מנגד לטענת הנתבע, במסווה של תביעת מזונות, התובעת מבקשת לבטל את הסכם הגירושין שנחתם לפני למעלה מ-8 שנים, כך עותרת התובעת, ללא כל ביסוס, להגדלת מזונות הקטין לסך של 1,950 שקלים בחודש. לטענתו, כפי שגם נטען במועד הדיון, התובעת היא אשר לא מקיימת את ההסכם, ובניגוד לרשום בהסכם, מסרבת לאפשר לנתבע לראות את הקטין ולא מביאה אותו לבית הוריו של הנתבע ולא מרשה לו לשוחח עם הנתבע, מה שמגיע לניכור הורי.
עוד טען, כי מאז הגירושין מצבו הכלכלי הורע, בעוד מצבה הכלכלי השתפר.
טובת הקטין
בית המשפט בחן את צרכי הקטין, הכנסות הצדדים, לרבות קבלת חלקו של הקטין בקצבת תלויים של האב, ונקבעו מזונות לפי הבע"מ כאשר השופטת קיבלה את התביעה כתביעה המוגשת בשם הקטין.
"התובעת", כתבה השופטת בהחלטתה, "לא טענה בשום מקום כי מדובר בתביעה להגדלת מזונות וביטול ההסכם אלא הגדירה תביעתה כתביעת מזונות. מנגד הנתבע לא טען להרחבת חזית אסורה כאשר התובעת העלתה טענה זו במפורש בסיכומים".
עוד הוסיפה השופטת ספרא ברנע: "נראה כי לא התקיים דיון בעניין מזונות הקטין, אלא כל חלקו של בית הדין הרבני היה באישור ההסכם, הסכם בין כמה שורות, שנכתב בכתב יד, בלבד… בהסכם שנחתם בין הצדדים העמידו הצדדים את גובה מזונות הקטין, שהיה אז כבן שנתיים, על 500 שקלים, כאשר הקטין נמצא במשמורתה המלאה של אימו. אני מוצאת כי סכום המזונות שנקבע הינו נמוך מאד, ולא משקף את צרכי הקטין הבסיסיים ביותר וזאת במיוחד כאשר לפי הדין העברי חובת מזונות הקטין מוטלת באופן מלא על כתפי האב בגיל שנתיים, הגיל בו היה הקטין עת אושר ההסכם. נוכח מראית פני ההסכם, ומשלא הוכח אחרת, נראה כי לא היה מעורב עורך דין בניסוח ההסכם".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת גילה ספרא ברנע
