שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב, מרים דיסקין, גזרה שש שנות מאסר על תושב המרכז, בן 63, שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שבערב רווי אלכוהול בו בילה עם בת זוגו – שיסף את גרונה לאחר שגידפה אותו. השופטת דיסקין הורתה לנאשם שבעבר הוא הורשע כבר בגין תקיפת בת זוג לשלם למתלוננת פיצוי בסך 20 אלף שקלים.
על פי כתב האישום, בדירתם של הנאשם ובת זוגו, פרץ ויכוח ביניהם על עניין של מה בכך. בשלב מסוים במהלך הוויכוח, בעודם שותים יחד משקה אלכוהולי, המתלוננת גידפה את הנאשם. בתגובה לכך, נטל הנאשם לידיו סכין מטבח בעלת להב באורך 19 ס"מ, והחל לתקוף את המתלוננת, תוך שהוא אוחז בה וחותך אותה בצווארה באמצעות הסכין מספר רב של פעמים. בהמשך, קרע הנאשם את חולצתה של המתלוננת, ודקר אותה באמצעות הסכין מספר רב של פעמים גם בבית החזה ובבטנה.
האלכוהול משקר
המתלוננת, כך תואר בכתב האישום, ניסתה להדוף את הנאשם ממנה באמצעות ידה הימנית ולהיעזר בידה השמאלית כמגן מפני דקירות הסכין, אך הנאשם לא חדל מתקיפתה והמשיך וחתך את אמת ידה השמאלית מספר פעמים באמצעות הסכין. לאחר התקיפה נטל הנאשם את הסכין, שטף אותה מהדם והזעיק כוחות הצלה.
בעקבות מעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות חמורות בגופה, ובהן, פצעים וחתכים מרובים בצווארה, בבית החזה, בחזה ובבטנה, חתכים עמוקים ביד והיא נזקקה לטיפול רפואי שכלל עירוי דם מאסיבי, ניתוח בהרדמה מלאה ואשפוז למשך שמונה ימים.
השופטת דיסקין קבעה כי למרות האלכוהול ששתה הנאשם הוא היה מודע היטב למעשיו, זאת על אף שניסה להיתלות בעובדה שאינו זוכר דבר מן האירוע בשל כמות האלכוהול ששתה.
"בפועל", כתבה השופטת דיסקין בגזר הדין, "לאורך עדויותיו השונות – הן בתחנת המשטרה והן בפני בית המשפט, מסר הנאשם עובדות ופרטים מהותיים הניצבים במוקד האירוע שיש בהם כדי להעיד באופן חד משמעי, כי לא רק שהיה מודע לכל פרט ופרט מהאירוע, כמו גם למעשיו, אלא שגם הבין את משמעות מעשיו ואת השלכותיהם על המתלוננת ועליו".
השופטת דיסקין הוסיפה עוד כי "מודעותו זו של הנאשם למעשיו באה לידי ביטוי גם בהתנהגותו בסמוך לאחר האירוע. כך למשל, מיד לאחר ביצוע הדקירות, מיהר לשטוף את הדם מהסכין שבאמצעותה שיסף את גרונה של המתלוננת ודקר אותה בחלקי גופה השונים. כמו כן, הזעיק את כוחות ההצלה והכווין אותם במדויק למקום המצאה של המתלוננת – וכל זאת, דקות ספורות לאחר ביצוע המעשה".
"מצטער שלא הרגתי"
"קבעתי", נכתב עוד, "כי התנהגותו זו של הנאשם מעידה על חושיו המחודדים וערנותו למעשיו ולתוצאותיהם, כמו גם לכך, שהבין היטב את המתרחש סביבו… לא היו אלה נסיבות חייו שגרמו לו לפעול כפי שפעל, כי אם אופיו חם המזג… בחקירתו במשטרה אמר בלשונו: "מצטער שלא הרגתי" ומאוחר יותר הביע צער פעם נוספת על כך שלא "שחט" את המתלוננת".
על פי גזר הדין, הנאשם אף ניסה להפיל חלק מהאשמה על המתלוננת, מאחר ולטענתו הייתה לה השפעה מסוימת על הנאשם בביצועו את העבירה בכך שרכשה מיוזמתה את בקבוק האלכוהול, הנוסף אותו צרך הנאשם, טרם תקיפתו אותה, על אף שידעה היטב את השפעתו ההרסנית על הנאשם.
"אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, משנקבע בהכרעת הדין, כי לא קמה לנאשם הגנת השכרות, ברי שלא היה זה האלכוהול שהביאו לכדי ביצוע העבירה. שנית, צריכת אלכוהול בכמויות גדולות הייתה מנת חלקם היומיומית והשגרתית של הנאשם והמתלוננת תקופה ממושכת בחייהם. על כן, הגם ששניהם פיתחו הרגלי שתיית אלכוהול זה מכבר, לא יעלה על הדעת, שהמתלוננת, ברכישתה אלכוהול שנצרך על ידי הנאשם מרצונו החופשי כעניין שבשגרה, היא שהביאה אותו לביצוע עבירה, ודאי לא עבירה שהופנתה כלפיה", כתבה השופטת דיסקין בגזר הדין.
