שופט בית הדין לעבודה בבאר שבע, יוסף יוספי, זיכה מעסיק בקביעה תקדימית, מעבירת העסקה ללא מגורים הולמים לאחר שפסק כי כתב האישום הוגש באופן כוללני וללא פירוט, דבר "המקשה על הנאשם בהגנתו". עוד קבע השופט ש"יש בכך משום פגיעה בעקרונות המשפט הפלילי, באשר המדינה מעבירה את נטל השכנוע אל כתף הנאשם".
על פי כתב האישום, הנאשם החזיק במשק ובחממות ביישוב זיקים. בביקורת שנערכה במקום נמצא כי במגורי שלושת העובדים נמצאו ליקויים ואשר בעטיים עולה כי הנאשם לא העמיד לרשות העובדים מגורים הולמים. במענה להקראת כתב האישום כפר הנאשם באישום נגדו, ולפיכך התקיימה מסכת ראיות.
מטעם המדינה העידו המפקחים ומנגד, מטעם ההגנה העיד הנאשם. השופט יוספי קבע כי עדות הנאשם נמצאה מהימנה בעיניו והוא התרשם כי יש לקבוע את העובדות בהסתמך עליה. "הנאשם העיד עדות אמינה וקולחת, והתרשמתי כי עדות זו תיארה עובדות כהווייתן".
הנאשם אמין
לדברי השופט, הנאשם השיב לכל שאלה שנשאלה, גם אם התשובה לא היתה נוחה עבורו, והכל בפירוט. "ללא כחל ושרק ובלא הסתר דבר", כתב השופט יוספי בהחלטתו והוסיף כי הליקויים אשר נמצאו כביכול במגורי העובדים מפורטים בכתב האישום, אך זאת בצורה מאוד כללית ובלתי מפורטת. למשל, "אין גישה נאותה למבנה ואין תאורה נאותה סביבתו", "אין תאורה מספקת…", "אין שקעי חשמל מספיקים…" וכיוצ"ב.
"המאשימה הגישה תמונות, ובנוסף נשמעו עדויות המפקחים", הוסיף השופט יוספי. "מטבע הדברים, המפקחים לא זכרו את פרטי הדברים, והמאשימה הסתמכה על חומר שהוגש. המאשימה הגישה דוח פעולה, שממנו לא ניתן ללמוד פרטים מספיקים אם בכלל, וכן הגישה את חקירתו של הנאשם בפניה. בחקירה נשאל הנאשם גם לגבי נושאים שלא הופיעו בכתב האישום, הקשורים לתלושי שכר, לביטוח רפואי ועוד. כבר בחקירתו דאז, מסר הנאשם כי מדובר במבנה מגורים חדש, הכולל מיטות, חלונות, עשרה חדרים וציוד. בנוסף, הנאשם הגיש לבית הדין תמונות שצולמו במקום ביום האירוע ולמחרת. התרשמתי כי תמונות אלה אכן צולמו במקום המדובר וזאת בזמן אמת ולא לאחר מכן".
השופט יוספי שהסתמך על עדות הנאשם, קבע בסיכום פסק הדין שלא די לכתוב בכתב האישום את דרישות התקנות באשר למגורים הולמים, אלא שיש להוסיף ולפרט מה היה המצב במבנה. לדוגמה, לא די לכתוב כי אין מספיק שקעים חשמליים – יש לפרט כמה שקעים נדרשים וכמה היו בפועל.
ליקויים בכתב האישום
"באופן הגשת כתב האישום דנן יש ליקוי נוסף", כך נכתב בהחלטה, "הנוגע לנטל השכנוע. עסקינן בעבירה ובה יסוד שלילי. אין ליפול לכלל טעות, ולסבור כי נטל השכנוע במקרה כזה מוטל על כתף הנאשם. נטל השכנוע נגזר מהחזקה בדבר חפותו של הנאשם, וככלל מוטל הוא על כתף המאשימה במהלך כל ההליך הפלילי, מתחילתו ועד סופו, למעט מקרים חריגים. עקרון יסוד חשוב זה אינו משתנה בעת שמדובר בעבירה ובה יסוד שלילי, כמו במקרה דנן. גם עת דנים בעבירה אשר בה יסוד שלילי, נטל השכנוע היה ונשאר מוטל על התביעה".
עוד הוסיף השופט: "עם זאת, בעת שמדובר ביסוד שלילי בעבירה, משפיע הדבר על חובת הראיה, וזאת כמפורט להלן; לעניין יסוד שלילי בעבירה, בדרך כלל די בכמות הוכחה מועטה על מנת שהמאשימה תעמוד בחובת הראיה, ואז עוברת חובת הראיה אל כתפי הנאשם ומהי אותה כמות הוכחה הנדרשת מן המאשימה? הדבר נגזר מן הנסיבות בכללותן, לרבות מן השאלה האם המפתח להפרכת קיומו של היסוד השלילי מצוי בידי הנאשם. עם זאת, העברת נטל הראיה אל הנאשם אין משמעה כי עליו לשכנע בחפותו. נטל השכנוע עדיין נותר על כתף המאשימה, ובתום ההליך, ככל שיישאר ספק סביר בהתקיימות יסודות העבירה, יזוכה הנאשם".
_____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט יוסף יוספי
_____________________________________________________________
