שופטת בית משפט המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, דחתה תביעה נגד טר"ם, רשת מרכזים לרפואה דחופה, על רשלנות רפואית שהובילה לפטירתה של אם והעובר שנשאה ברחמה זאת בהיעדר קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות של הנתבעת לבין התוצאה הטרגית והמצערת.
על פי התביעה, האשה שהייתה בשבוע ה-28 להריונה הרביעי הגיע לסניף טר"ם בירושלים לאחר שמזה שלושה ימים סבלה מנזלת ושיעול קל וביומיים האחרונים אף סבלה מחום ומקוצר נשימה. לאחר עריכת מספר בדיקות, החליט הרופא המטפל לשחרר את המנוחה לביתה, וזאת לנוכח האבחנה שאליה הגיע שעל-פיה היא סבלה ממחלה ויראלית.
בחלוף שלושה ימים, הוזעק צוות של מגן דוד אדום אל ביתה של המנוחה, בעטיו של דיווח טלפוני בדבר חוסר יציבות נשימתית. צוות מד"א פינה את המנוחה באופן מידי לבית החולים שערי צדק בירושלים .עם הגעתה אל בית החולים שערי צדק, הועברה המנוחה אל היחידה לטיפול נמרץ.
בבדיקת אולטרסאונד, אשר נערכה סמוך לאחר הגעת המנוחה אל בית החולים, אובחן מות העּובּר ברחמה, מבדיקות רפואיות נוספות שנערכו למנוחה עלה, כי המחלה הוויראלית שממנה סבלה בתחילה, הובילה לזיהום חיידקי משני, בדמות דלקת ריאות מזן סטרפטוקוק A ,אשר בחלוף מספר ימים התפתח לכדי נמק במערכת העיכול, מה שהוביל לקריסת מערכות. כעבור עשרה ימים למרבה הצער חרף הטיפול הרפואי המיטבי שניתן בבית החולים, האשה נפטרה.
"רשלנות רפואית של הרופא המטפל"
התובעים טענו כי התרשלות הרופא המטפל באה לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בכך שלא עשה הליך אבחנתי שנועד לשלול את האפשרות של זיהום חיידקי. התובעים הצביעו על התסמינים שעמם הגיעה המנוחה אל מרפאת טר"ם, לרבות הדופק הגבוה, לחץ הדם הגבוה, הכאבים בחזה, וכן תוצאות הבדיקות השונות שנערכו לה ובמיוחד ספירת הדם, אשר הדגימה שיעור תאי דם לבנים גבוה ואשר על-פי טענתם, היה בהם כדי להחשיד קיומו של זיהום חיידקי.
התובעים טענו, כי קיומו של הליך אבחנתי מלא היה מוביל למסקנה, כי כבר בעת הגעת המנוחה אל מרפאת טר"ם, היא סבלה מזיהום חיידקי וזאת בניגוד למסקנת הרופא המטפל, בדבר מחלה ויראלית.
"המרכז פעל כנדרש"
מנגד נטען על ידי טר"ם כי בפני הרופא המטפל עמדה אישה בריאה, בהריונה הרביעי, אשר הציגה תסמינים שגרתיים. בבדיקות השונות שנעשו נמצא שריווי החמצן, לחץ הדם והחום תקינים וכי אף נערכה לה בדיקה גופנית שנמצאה תקינה לחלוטין. הרופא המטפל לא הסתפק בכך ואף ערך למנוחה בדיקות דם ובדיקת אק"ג, שאף ממצאיה היו תקינים. לנוכח התסמינים ותוצאות הבדיקות השונות, סבר הרופא המטפל כי למנוחה הייתה מחלה ויראלית, בעוד שמסקנתו זו אף התיישבה עם תלונותיה. לפיכך טענה הנתבעת, כי יש לקבוע כי הרופא המטפל עשה את עבודתו כנדרש.
השופטת בר אשר דחתה את התביעה לאחר שהגיעה למסקנה כי אין קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות של הנתבעת לבין התוצאה הטרגית והמצערת.
"את מכלול פעולותיו של הרופא המטפל ובענייננו", כתבה השופטת בפסק הדין, "האבחון ומתן ההנחיות למשך הטיפול, יש לבחון כמקשה אחת. בעשותנו כן, עלינו לשאול אם הישמעות להוראותיו של הרופא המטפל, מהראשונה ועד האחרונה, הייתה משנה את התוצאה הטרגית במקרה הנדון…. חרף ההתרשלות באבחון הרפואי, כמפורט לעיל, אילו הייתה המנוחה נשמעת להנחיותיו של הרופא המטפל בעניין המשך הטיפול הרפואי, סביר להניח שהיה בכך כדי להציל את חייה ואת חיי עוּבּרהּ. סיכומו של דבר, בהיעדר קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות של הנתבעת לבין התוצאה הטרגית והמצערת, אין מנוס מדחיית התובענה".
תוצאה טראגית
עוד ציינה השופטת, כי חרף דחיית התביעה ולוּ לפנים משורת הדין, הוחלט שלא לחייב את התובעים לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת.
"זאת", נימקה השופטת, "לנוכח המסקנה שאליה הגענו, שלפיה הרופא המטפל סטה מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר. כך גם בהתאם לעמדה אשר לא אחת אומצה בפסיקה, שעל-פיה יש לתת משקל אף לצערה של משפחת המנוחה ולכאבה העצום לנוכח אובדנה של רעיה ואם צעירה לשלושה קטינים ואובדן עוּבּרהּ. על הכאב העצום ועל הצער שאין לו שיעור, אין להוסיף גם את עול תשלום הוצאות המשפט".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת תמר בר-אשר
