שופטת בית משפט המחוזי נצרת, עירית הוד, הורתה לעזרא שיינברג, לשלם פיצוי בסך כ-550 אלף שקלים בגין נזק נפשי שנגרם לאישה נשואה, בשל עבירת מין שביצע בה שיינברג בעת ששימש כראש ישיבה ורבה של קהילה בצפת בין השנים 2000-2015. כזכור שיינברג הורשע בביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס והוטל עליו עונש מאסר בפועל ופיצוי כספי לתובעת בסך 25 אלף שקלים. "אין ספק שמעשי הנתבע אף פגעו בכבודה של התובעת ובאוטונומיה שלה על גופה, במיוחד שהמעשים בוצעו במסגרת של 'טיפול' תוך ניצול יחסים של רב כלפי מאמינה בו ובחוכמתו הרבה לסייע לה והתלות שהרגישה התובעת בנתבע", נכתב בפסק הדין.
המדובר בתביעה נגררת להליך פלילי בעניין עבירות מין שנגרמו לאישה נשואה, כאשר בכתב האישום נגדו בו הורשע צוין כי במהלך שנת 2013, יצר הנתבע מצג בפני התובעת ובעלה, כי ביכולתו לעזור ולהדריך את התובעת. התובעת פנתה לנתבע באמצעות כתובת המייל שהנתבע העביר לבעלה והתכתבה איתו. הנתבע הנחה את התובעת לבצע מה שכינה "טיפולי הרפיה". במהלך שנת 2013, פנה הנתבע לתובעת בשיחת צ'ט ואמר לה להפעיל את המצלמה ולבקשתו, התובעת התפשטה מול המצלמה ונגעה בגופה.
הרב עזרא שיינברג רכש את אמונה כבעל סמכות דתית
מהתסקיר שהוגש בעניינה של התובעת בהליך הפלילי עלה, כי הנתבע רכש את אמונה של התובעת והיווה עבורה דמות סמכותית דתית. הנתבע ניצל את מעמדו ואת האמון שניתן בו לשם ביצוע מעשים מגונים בתובעת בהסכמה לכאורה שהושגה במרמה באצטלה של תיקון רוחני.
עוד צוין כי הפגיעה הבולטת ביותר נובעת מההתפכחות וההבנה, כי התובעת הולכה שולל על ידי אדם בו נתנה אמון מלא וראתה בו דמות בעלת סמכות רוחנית ודתית משמעותית, דבר המעצים את תחושת האשם וערעור הבטחון בעצמה ובאחרים. מן התסקיר עולה הפער בין מעמדו הרוחני הגבוה של הנתבע, שרכש את אמונה של התובעת לבין ההכרה בפגיעה שגרם לה. הנתבע אמנם לא הותיר צלקות פיזיות בגופה אך הותיר צלקות גדולות בנפשה.
לטענת התובעת, במעשיו פגע שיינברג באוטונומיה שלה תוך פגיעה בכבודה כאדם וכאישה. מעשיו של שיינברג מקיימים את יסודות עוולת התקיפה כמשמעותה בפקודת הנזיקין ובמעשיו של הנתבע מתקיימת עוולת הרשלנות ומעשיו אף מהווים הטרדה מינית. "התובעת שמה מבטחה בנתבע אותו ראתה כרב מכובד, מקובל וידוע בקהילה אשר שמו יצא לפניו, ונתנה בו אמון בלתי מסויג", נכתב בתביעה.
15% נכות רפואית
שיינברג מנגד, לא הכחיש את הקשר עם התובעת, אולם קשר זה לטענתו לא נמשך תקופה ארוכה כנטען. הוא נתן לתובעת ייעוץ וטיפולי הרפיה לפי בקשתה ובידיעת בעלה. התובעת היא זו שיזמה את הקשר עם הנתבע וחיפשה את הקשר איתו. שיינברג גם לא הכחיש, כי ניסה לסייע לתובעת להפחית רמות חרדה בטכניקות הרפיה, כאמור על פי בקשתה ומערכת היחסים בינו לבין התובעת התפתחה ליחסים אינטימיים בהסכמתה וביוזמתה הבלעדית.
כאמור, בסופו של דבר, השופטת הוד, אימצה את עובדות כתב האישום בהן הורשע הנתבע ביחס לתובעת וקבעה, כי יש בעובדות אלו כדי להקים אחריות בנזיקין של שיינברג כלפי התובעת ובנסיבות התיק השופטת מצאה לקבוע, כי הנכות התפקודית של התובעת נמוכה מהנכות הרפואית המוסכמת והעמידה אותה על שיעור של 15%.
חשיבות בפרסום פסק הדין
"עדות התובעת הותירה עלי רושם אמין", כתבה השופטת בפסק הדין. "אין ספק שמעשי הנתבע אף פגעו בכבודה של התובעת ובאוטונומיה שלה על גופה, במיוחד שהמעשים בוצעו במסגרת של 'טיפול' תוך ניצול יחסים של רב כלפי מאמינה בו ובחוכמתו הרבה לסייע לה והתלות שהרגישה התובעת בנתבע".
לבקשת התובעת התירה השופטת לפרסום את פסק הדין: "מצאתי, כי לפרסום נודעת חשיבות רבה גם להטבת מצבה הנפשי של התובעת וגם לעודד נפגעים אחרים להתלונן או לתבוע בגין נזקים שנגרמו להם".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת עירית הוד
