באופן הכללי ההבדל בין היתר להחזקת נשק לנשיאת נשק הוא בכך שהחזקת נשק תעשה אך ורק בבית ואילו רישיון נשיאה מאפשר לבעל הרישיון לשאת את נשקו בהתאם לעילת הרישיון.בפועל, הרישיון עצמו ניתן למשך שלוש שנים, בדרך כלל, אלא שאם שונו הנסיבות או חלה תקרית אשר בגינה התקיים חשד לביצוע עבירה בעלת סממן אלימות או חשש לציבור, תטה המשטרה להדיר את המלצתה למתן רישיון, בדרך כלל הוא יותלה והנשק יוחרם בצורה כזו או אחרת.
במדינת ישראל אין זכות מוקנית לנשיאת נשק ונדרשת עמידה בתבחינים ובעילות המתעדכנים מעת לעת על ידי המשרד לביטחון פנים.מדיניות הצמצום בנושא אחזקת הנשקים אף אושררה בערכאות השונות והזכות להגנה על שלום הציבור בוכרה נוכח הסיכון הטמון בנישאת כלי ירי.אלא, שלא אחת נפסק כי ההחלטה על ביטול רישיון נשק צריכה להתקבל לאחר שקילה ודרישה וחייבת להיות מבוססת דיו ולא להישען על חשדות בלבד.
ככלל, בתי משפט יטו שלא להתערב בשיקול דעת של הרשות המוסמכת והמלצת המשטרה עם זאת, עדיין שיקול הדעת וההחלטה המתקבלת בסופו של יום חייבים להיות סבירים ומידתיים בהתאם לנסיבות העניין.
הרשות יכולה להתבסס על ראיות מינהליות ולכן במידה וקיים חשש סביר לפגיעה בשלום הציבור בתי משפט יטו שלא להתערב בהחלטה לביטול הרישיון.
הערכת הסיכון יכולה להתבסס על תיקי חקירה פתוחים, מידע מודיעיני, הרשעות קודמות וכדומה.
ברוב המקרים, במקרה של מידע מודיעיני, יוצג המידע כראיה חסויה בפני בית המשפט בעצמו על מנת שישקול ויעריך את סבירות ההחלטה על בסיס המידעים הקיימים.
במקרים מסוימים לדוגמא במקום בו מתקיימת עבירת אלימות ואף מתקיימת על פני הנסיבות עילת מעצר לדוגמא בשל התקהלות אסורה, התפרעות וכדומה, נבדקת עילת המעצר על ידי הקצין הממונה אשר מוסמך להחליט לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) – 'חוק המעצרים', אם יש מקום להמשך מעצר או לשחרור בתנאים.
אחד מן התנאים שיכול הקצין הממונה להציב ולהתנות את שחרור העצור בערובה, מנוי בסעיף 42 (א) (8) לחוק המעצרים ומתייחס גם לסמכות להורות על הפקדת כלי הירי שברשותו כשהחשד הינו בעבירת אלימות.
בעבירות אלימות במשפחה, בדרך כלל יורה הקצין הממונה על הפקדת כלי היריה ואם בחר שלא לעשות כן עליו לנמק בכתב את הסיבות לבחירתו זו (סעיף 42 (ב1) לחוק המעצרים).
בעבירות אלימות חמורה או בעבירות שלוו בשימוש בנשק, השחרור בערובה (אם כלל) מותנה באופן ודאי בהפקדת כלי הירי (סעיף 42 (ב2) לחוק המעצרים).
ניתן לערור על החלטה זו ותנאיה בפני בית משפט שלום.עקרונות אלו דומים במהותם גם לאופן קבלת ההחלטות בשחרור בערובה על ידי בית משפט בעצמו.
בכל מקרה בו הוחלט על ביטול הרישיון, יש לבחון את הנסיבות כשלעיתים נדרש מהרשות עצמה ביסוס להחלטתה בצורה משמעותית יותר ולכן בנסיבות בהן הותלה או בוטל רישיון יתכן וגם יהיה מקום להגשת עתירה בנושא לבית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
עו"ד סיון חורש עוסקת במשפט פלילי ומנהלי עם התמחות בהתמודדות בהשבת רישיונות נשק לקורבנות תלונות שווא
המאמר הינו בגדר מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי ו/או תחליף לקבלת חוות דעת משפטית. הכותבת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ויש לראות בכתוב כמתן הסבר כללי ולא מחייב ובכל מקרה אין לראות במאמר משום מצג ו/או חוות דעת. כל הזכויות שמורות לכותבת.
