בשנים האחרונות קיימת עלייה ברורה בבקשות לפירוק חברות, ברובן מוצדקות ואולם, בחלק לא מבוטל מהן, מדובר בהליך סרק שכל תכליתו להוות מנוע לחץ על החברה להגיע להסכם עם מבקש הפירוק גם במקרים בהם מצוי החוב במחלוקת.תוצאה מיידית של ניהול הליך של פירוק כנגד חברה הנה שינוי דראסטי בדירוג האשראי של החברה למסוכן, דירוג הגורר אחריו הפסקת אשראי מהבנקים ואף, דרישה לפירעון אשראי עומד, לסיום התקשרויות עם לקוחות החוששים מפני חברה שמצויה בהליך פירוק ואף אובדן פרוייקטים, אובדן הסכמים ואי יכולת ליצור התקשרויות חדשות. לפיכך, עצם הפתיחה בהליך של פירוק עשוי להביא לכדור שלג שיביא לפירוק החברה, גם במקרים שאין לכך כל הצדקה, רק כי נודע על פתיחת הליך שכזה כנגד החברה.
במקרים רבים, קיימת הצדקה מלאה לנקיטת הליך של פירוק כנגד חברה, למדל במקרה בו לא משולם לעובדים שכר במשך תקופה ארוכה וכאשר ברור, כי החברה אינה ברת פירעון, או
כאשר ברור, כי נעשים מעשים לרוקן את החברה מנכסיה והיא אינה פעילה. ואולם, נראה כי השימוש בבקשות לפירוק כהפעלת מנוע לחץ על חברות הפך לנפוץ, תוך שמוגשות בקשות שאין בהן עמידה אף בתנאים הבסיסיים ביותר. הנזק שנגרם מבקשות כאלה הנו עצום ורצוי לדעת איך להתגונן מפניהן ולהדוף את בקשת הפירוק במהירות כדי לצמצם את הנזק, ככל שניתן.
על מבקש פירוק חברה לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:
הראשון, כי הוא נושה בחברה, ונשייתו אינה מוטלת בספק. כלומר, מבקש הפירוק נדרש להציג הוכחה לכך, כי מדובר בחוב סופי שאין בגינו מחלוקת למשל, כבמקרה של פסק דין חלוט, שלא ניתן לערער עליו.
התנאי השני הנו, כי בקשת הפירוק נסמכת על אחת מעילות הפירוק הקבועות בס' 257 לפקודת החברות בדין כאשר המרכזית הנה, כי החברה הפכה להיות חדלת פירעון, או כאשר בית המשפט סבור, כי מן הדין והיושר להורות על פירוק חברה כזו.
התנאי השלישי הנו, כי הבקשה מוגשת בתום לב, ולא בניסיון טקטי להפעיל לחץ על החברה. בפועל, בקשות פירוק רבות מוגשות גם כאשר החוב הנטען אינו חוב סופי והוא שנוי במחלוקת בכוונה להפעיל לחץ רב על החברה שתפעל לשלם את הסכום, אף אם אינה חבה בו או חבה בחלק ממנו.
מקרים רבים שבהם נפתח תיק הוצאה לפועל בגין שיק ולמרות, כי הוגשה התנגדות וברור, כי קיימת מחלוקת על עצם החוב הנטען עדיין, ובמקביל, מוגשת בקשת פירוק.
בקשות פירוק מוגשות לא רק על ידי עובדים אלא גם ואולי בעיקר על ידי ספקים, ואף, על ידי חברות ביטוח אשראי שלא ברור מעמדן להגשת בקשת פירוק כזו. במקרים יוצאי דופן, מוגשת בקשת פירוק על מנת לנסות ולהיפרע מנכסי החברה ובמהירות ולממשם, אף במקרים שבהם קיימת מחלוקת ברורה על החוב בדרך של גיוס ספקים נוספים ושכנועם להצטרף לבקשה. הלחץ על הספקים החוששים לכספם הנו עצום ונוצר אפקט דומינו.
המחוקק ניסה אמנם להתמודד עם מצב לפיו מוגשת בקשת פירוק כמנוע לחץ טקטי ואולם, בקשה ממוסמכת הכתובה היטב עשויה להסתיר את הכוונה האמיתית העומדת מאחוריה ולהקשות על העלאת טענות כנגדה. במיוחד כך, כאשר חברות רבות מצויות בבעיה תזרימיתוכאשר הגשת בקשת פירוק מחמירה את הבעיה וגורמת לספקים נוספים להצטרף אליה, גם אם לא היו כלל עושים כן אלמלא הוגשה מלכתחילה.
בעיה נוספת הנובעת מניהול הליך בבית המשפט הנה קביעת דיון בבקשת פירוק לאחר פרק זמן של כשלושה חודשים (במקרים שלא מבוקש צווים דחופים). פרק זמן ממושך זה עשוי להביא לכך שהחברה תינזק מעצם הגשת בקשת פירוק וההכרח להתנהל תחת צל הפירוק. בפרק זמן יקר זה החברה נאלצת להתמודד עם ספקים ולקוחות, כמו גם עם הגופים הפיננסיים, הדורשים לקבל תשובות מהירות ולעיתים קרובות, מפסיקים את ההתקשרות באופן מיידי מבלי להמתין לתשובות, התנהלות שניתן להבין אותה בהתחשב במשמעויות הפירוק.כאן, ובמיוחד בחברות צעירות, שרק החלו את התנהלותן, יכולה הנבואה להגשים את עצמה והחברה תקרוס רק בשל הגשת בקשת פירוק ללא כל סיבה אמיתית לכך.
מה ניתן לעשות?
הליך הפירוק מתנהל כהליך מיוחד וקיימות הוראות בדין לעצם ניהול ההליך. במקרים שבהם מוגשת בקשת פירוק שאינה מבוססת, ניתן ורצוי להגיש בקשה לסילוק על הסף ולדרוש דיון דחוף בבקשה כדי לצמצם את נזקי החברה.
בקשות לסילוק על הסף עשויות להתקבל כאשר למגיש בקשת הפירוק אין זכות עמידה, למשל, במקרה שבו הוא אינו הנושה הישיר או כאשר אינו יכול להוכיח את הנשייה.גם הטענה, כי הנשייה אינה סופית וכי, ההליך הנכון הוא הגשת תביעה בבית משפט או בהוצאה לפועל, כאשר יש לחברה טענות כנגד הטענה לחוב הנה טענה שיכולה לעמוד.
בדרך כלל, בתי המשפט ייטו לברר את בקשת הפירוק לגופה ויבקשו תגובה, ואולם, חשיבות הגשת בקשה לסילוק על הסף, במקרים המתאימים – גם אם תתקבל וגם אם לא – הנה בעצם האיתות הברור לבית המשפט ולא פחות חשוב מכך, לבנקים, לספקים וללקוחות, כי החברה פועלת ונלחמת, דבר שיסייע לה גם בהמשך ההליך.
המחוקק ביקש למנוע מצב זה של הגשת בקשות פירוק כלאחר יד או בקשות פירוק טקטיות תוך שהוא רואה לנגד עיניו את התוצאות ההרסניות בעצם הגשת הליך סרק כזה כנגד חברות סולבנטיות. סעיף 60 בפקודת הנזיקין עוסק בדיוק במקרה של ניהול הליך סרק כזה כנגד חברה. כך, בעוד שלא ניתן לתבוע בגין לשון הרע או נזק שנגרם כתוצאה מניהול הליכים משפטיים "רגילים" מחריג סעיף 60 לפקודת הנזיקין את בקשות הפירוק מכלל זה, וקובע, כי ניהול הליכי סרק לפירוק חברה אינם חוסים תחת ההגנות בחוק לשון הרע ומתיר להגיש תביעה גם בגין הפגיעה בשם הטוב, בדיוק בשל הנזק העצום שבקשות פירוק שמוגשות על דרך הסתם עשויות לגרום. לכן, אם מוגשת בקשת פירוק כזו – שאין לה בסיס – יתכן, כי רצוי להתריע בפני המגיש, כי הוא ישא בתוצאות המהלך ההרסני בו נקט.
