הרכב שופטי בית המשפט המחוזי מרכז, בראשות השופטת רות לורך, גזר על טספה מריאם אימסאיי, 18 שנות מאסר, עונש מאסר על תנאי וכן פיצוי בסך 200 אלף שקלים לאחר שהורשע בעבירה של ניסיון רצח של אישה עמה היתה לו היכרות מוקדמת והפיכתה בעקבות התקיפה לסיעודית.
על פי כתב האישום, הנאשם והנפגעת נפגשו בשנת 2018 בעיר נתניה ונכנסו יחדיו לאתר בנייה. בשלב מסוים ומסיבה שאינה ידועה החליט הנאשם להביא למותה של הנפגעת. לשם כך לקח לידיו לבנת בטון וחבט באמצעותה בראשה ובפניה מספר פעמים.
לאחר מכן, נטען, עזב הנאשם את המקום מבלי להזעיק עזרה וכאשר הנפגעת חבולה ומדממת וללא יכולת להזעיק עזרה. הנפגעת נמצאה לאחר מכן על ידי עובר אורח אקראי, הובהלה לבית החולים כשהיא מורדמת ומונשמת ונותחה בראשה. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם לנפגעת נזק מוחי קשה מאוד, לצד פציעות ושברים בראשה, והיא הפכה סיעודית.
נותרה במצב צמח
עם שחרורה מבית החולים הועברה למרכז גריאטרי, שם עברה גמילה ממכשיר הנשמה וחל שיפור במצבה – היא שבה להכרה, זיהתה את בני משפחתה והצליחה לתקשר מעט, על אף שעדיין היתה סיעודית וסבלה מהפרעה בדיבור, ומבעיות תפקודיות קשות נוספות. בהמשך הועברה הנפגעת למרכז סיעודי אחר שם פיתחה דום לב שבעקבותיו הפסיקה הנפגעת לתקשר עם סביבתה, וכיום היא מרותקת למיטתה ומאובחנת במצב של "צמח".
הנפגעת הינה אם לשניים, שהתגוררה טרם המקרה אצל ביתה אשר נוכח מצבה הקשה, מונתה כאפוטרופוסית שלה. מאז הפגיעה באימה, הפסיקה בתה לעבוד והקדישה תקופה ארוכה וזמן ניכר לטיפול באמה. לפיכך הומלץ כי בשיקולי הענישה ומתן הפיצוי יילקחו בחשבון לא רק תוצאות האירוע אלא גם השפעתו על חיי הנפגעת ובתה.
במסגרת ההליך נדרש בית המשפט לשאלה האם ישנו קשר סיבתי בין מעשיו של הנאשם למצבה של הנפגעת כיום. מחד טענה הפרקליטות כי יש לשקול את מצבה הנוכחי של הנפגעת (לאחר ההתדרדרות במצבה) ולשם הוכחת הקשר הסיבתי הוגשה חוות דעתו של ד"ר חן קוגל. מאידך, טענה ההגנה כי תקופת ההטבה במצבה של הנפגעת קוטעת את הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנאשם למצבה הנוכחי.
קשר סיבתי בין התקיפה למצבה הרפואי
במסגרת גזר הדין קבע בית המשפט כי "הוכח מעבר לכל ספק סביר קיומו של קשר סיבתי בין מעשה התקיפה בידי הנאשם לבין מצבה של נפגעת העבירה כיום".
"אין חולק", כך נכתב, "כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם… נגרמה לנפגעת פגיעה פיסית קשה ביותר, והיא היתה מחוסרת הכרה ומונשמת במשך תקופה ארוכה. בחודשים שלאחר מכן ובשל טיפול רפואי אינטנסיבי במוסדות שיקומיים, חל בהדרגה שיפור מסוים במצבה של הנפגעת. ואולם בהמשך חלה התדרדרות, עברה דום לב שכתוצאה ממנו היא מצויה כיום במצב הכרתי של 'צמח' רף ההוכחה בעניין זה הינו מעבר לספק סביר. הטענות שהעלתה ההגנה נשללו על ידי מומחה המאשימה והסבריו בנושא היו משכנעים".
נזק חמור
"לאחר שמיעת עדותו של המומחה ועיון במסמכים הרפואיים", כתבו עוד השופטים בגזר הדין, "אנו סבורים כי אין לקבל את טענת ההגנה בדבר קטיעת הקשר הסיבתי העובדתי". עוד הוסיף בית המשפט: "אנו סבורים כי הוכח מעבר לספק סביר קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין מעשיו של הנאשם לבין מצבה הוגטטיבי של הנפגעת כיום".
בנוסף, ציינו השופטים בגזר הדין כי משנקבע במסגרת הכרעת הדין כי "הנאשם צפה את האפשרות מותה של הנפגעת ואף היה חפץ בכך, ברי כי צפה גם את האפשרות כי יגרם לה נזק חמוק כפי שנגרם, כאשר בהתאם לפסיקה אין צורך לצפות את דרך השתלשלות לקראת התוצאה זו ובלבד שזו לא תהיה חריגה ביותר. בענייננו, משמדובר בהטחת לבנה על ראשה של הנפגעת, ברי כי פגיעה נוירולוגית חמורה עד כדי מצב וגטטיבי איננה תוצאה חריגה".
________________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רות לורך
_________________________________________________________________
